קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רציתי לנצל את ההזדמנות הזו ולדבר על נושא קטן אחד שמשום מה חומק לנו מתחת למכ"ם. אני רואה כאן את חלק מהחברים שמכירים היטב את הדברים האלה. אני רוצה להקריא לכם שני סעיפים מתוך ההסכם הקואליציוני של הממשלה הקיימת עם רע"מ. האחד אומר: תוארך ההקפאה על האכיפה בגין בנייה בלתי מורשית עד סוף שנת 2024. במקביל, יפנו ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי ליועמ"ש לממשלה, במטרה לבחון ביטול קנסות ועיצומים שכבר ניתנו בגין בנייה לא מוסדרת של מבני מגורים. במסגרת תוכנית החומש ייועד תקציב ייעודי להסרת חסמים תכנוניים, ובהמשך תועבר בקשה לגורמי האכיפה להקפיא הריסת בתי מגורים שאוכלסו ובנייתם הסתיימה עד 1 בינואר 2021 במרחב העומד להסדרה בנגב.
אני רוצה לסבר את אוזנם של החברים, ולומר לכם כמה מילים על מה שקורה, למי שלא מבקר הרבה בנגב בשנים האחרונות. אני מכיר את הנגב שנים ארוכות מתפקידים צבאיים ומאימונים של שנים. נכנסתי לתפקיד אלוף פיקוד הדרום ב-2005. בנגב היו 150,000 בדואים. רבותיי, המספר היום הוכפל. יש 300,000 בדואים בנגב, ואם אנחנו ממשיכים בקצב הזה, ולפי כל התחזיות אנחנו ממשיכים בו – –
אני רוצה להסביר לכם מה קורה. אני יודע שזה מפריע לכם, אבל תכף נדבר.
למה לא קוראים לסדר? רק את חברי הקואליציה או רק את חברי האופוזיציה?
חבר הכנסת אבו שחאדה, כדאי שתדע מה המצב. המצב הוא שיש סדר גודל – – –
אני מציע שתיתן לי לסיים, ותכיר את התמונה.
התמונה האמיתית היא, רבותיי, שיש כ-100,000 מבנים לא חוקיים בנגב בעת הזאת. המספר הזה היה בערך שליש לפני 15 שנה. מי שמכיר את הנגב – מציר 60 ומזרחה הנגב לא נמצא בשליטה ריבונית. למעשה, ממצודות יהודה, גדר ההפרדה, מה שנקרא, בדרום הר חברון, ומשם עבור לבקעת ערד, המשך עד דימונה ועד המכתשים, המכתש הגדול והמכתש הקטן – כל השטח הזה הוא שטח שמדינת ישראל לא מצליחה לאכוף בו את ריבונותה, והמשמעויות של זה הן הרסניות. אם אנחנו נמשיך בקצב הזה ב-15 השנים הקרובות, מאות האלפים שיהיו שם, לא יאפשרו תנועה, כולל לבסיס חיל האוויר בנבטים ולמקומות אחרים.
והסיבה של העניין הזה, רבותיי, זה שאנחנו באים – – –
איך זה עובד פה, כל אחד אומר? אני אין לי בעיה. אני יכול להתווכח עם כולם.
השיטה הזאת, שבה עושים הסכם ובמסגרת ההסכם הזה מלבינים את כל מה שנעשה באופן בלתי חוקי במאות אלפים של דונמים, אם לא יותר מזה, ובאלפים או עשרות אלפים של בתים – הדבר הזה יביא אותנו למקום מאוד מאוד מסוכן.
עכשיו תראו, רבותיי, אם אנחנו רוצים לעשות משהו, אנחנו צריכים לדעת שיש למטבע הזה שני צדדים: מצד אחד, אני הראשון שתומך, חבר הכנסת אבו שחאדה, בזה שלבדואים בנגב יהיו תנאי חיים הולמים והוגנים.
רק שנייה. שנייה, שנייה. תן לי לדבר.
אני מכיר היטב את רהט וכסייפה וחורה ולקיה ואבו תלול ואת הפזורה וערוער. אני מכיר את הכול. מכיר, הייתי. אנחנו צריכים להפוך את היישובים האלה ליישובים צפופים, מרוכזים, אבל הפטנט הזה, שבמסגרתו רושמים בהסכם קואליציוני שיקימו שלושה יישובים, ואחרי כן שלא יכירו בכך שיש אנשים שנמצאים בשטח לא להם, הוא בלתי אפשרי. מצד אחד, תביאו אותם למקומות. מצד שני, אחרי שהם יושבים בערים, בשום פנים ואופן הם לא יכולים להישאר במקום שבו הם היו. ומי שמכיר את ההתנהלות לאורך עשרות שנים יודע שכל מי שעבר לערים, ומניתי חלק מהערים האלה – –
– – למרות שהוא יושב בערים, הוא נשאר גם במקומות שהוא היה בהם קודם. והמשמעות היא שסדרי גודל של כמה אלפי קילומטרים רבועים – שמעתם את המספר, זה אחוזים משטחה של מדינת ישראל – –
– – שנמצאים בידיים שלא מכירות בשליטה של הריבונות היהודית-ציונית במדינת ישראל. תודה.
589 מילים של יואב גלנט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.