קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שני נושאים חשובים מאוד מדוברים בתקופה האחרונה בכנסת, ועל שניהם מוצעות פשרות, כשאני לא יודע איך אפשר בכלל להציע פשרה. פשרה עם מה? פשרה עם הגזענות? פשרה עם הכיבוש? מה זה פשרה באביתר? מה זה משנה מה בונים באביתר, אם זו ישיבת הסדר או ישיבת הפקר, או התנחלות? אסור להיות באביתר.
מדינת ישראל – על פי החוק הבין-לאומי אסור לה להיות שם. לא רק באביתר. במדינת ישראל אסור בכלל להיות בשטחים הכבושים של 67', לפי החוק הבין-לאומי. לכן, אין על מה להתפשר. עם הכיבוש אין פשרות. אין מה להתפשר עם הכיבוש. לא מרצ, לא רע"מ ולא כל מי שמתנגד לכיבוש.
עכשיו, זה שיש רוב לכיבוש בכנסת, את זה כולם יודעים. לא צריכים לצעוק, הכול בסדר. יודעים שיש רוב לגזענות ולכיבוש בכנסת ישראל.
הנושא השני הוא שאי-אפשר להתפשר על כל מה שנוגע לחוק של הפרדת משפחות. זה חוק לא אנושי – לא רק שהוא גזעני; זה חוק לא אנושי. מאיפה ישראל הביאה את החוצפה הזאת, לבוא להחליט בשבילי עם מי להתחתן? מי אתם בכלל? מאיפה היוהרה הזאת? מאיפה זה בא? מה זאת המנטליות הזאת? באיזו זכות היהודים בישראל מחליטים בשבילנו עם מי נתחתן?
מי אתם בכלל, להחליט לנו בנושאים האלה? מאיפה באה החוצפה? אני חייב להגיד: ישראל ממשיכה להפתיע אותי כל פעם מחדש ברמת הגזענות שיכולה לעלות בה. כעם שסבל מגזענות במשך דורות, מתלונן על גזענות נגדו ועל אנטישמיות, היכולת היצירתית הזאת של ישראל בגזענות פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש. אין מה להתפשר בעניין חוק שמפריד בין אימא לבן שלה; בין בני זוג בתוך המשפחה. חוק שפוגע בכל זכויות האדם הבסיסיות – בזכות לחינוך, בזכות לעבודה, בזכות לבריאות; בכל הזכויות הבסיסיות של בני האדם.
ועל כן, אני מאוד מקווה שמי שקצת אכפת לו מזכויות אדם בכנסת – עכשיו אני לא יודע אם אפשר כבר למנות עם אלה גם את מרצ; את שני הדברים האלה אי-אפשר להעביר. יש לנו הזדמנות – –
– – להפסיק את החוק הגזעני הזה. זה הגיע עד פה. זה תלוי באנשים שיתנגדו לדברים האלה. אני מקווה שיישארו עם העמדות שלהם. תודה רבה.
337 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.