קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, מאתמול – אני לא הספקתי לעלות קודם, אבל מאתמול יש פה חגיגה של ליברליזם מזויף, למעשה אנטי-ליברליזם, זאת האמת. אנטי-ליברליזם. וזו דווקא הזדמנות לציבור פשוט לצפות ולראות, לעמוד על קווים לדמותם של הליברלים החדשים, אלו שנראים ליברליים, אבל בעצם מתנהגים כאחרוני הבולשביקים.
ובמה מדובר? באים שני אנשים – על מה היה החוק אתמול? חבר הכנסת לוי וכל אלה שדיברו כאן, על מה היה החוק אתמול? שני אנשים רוצים לברר עניין ממוני שביניהם. שני בני אדם במדינה רוצים לברר עניין שבמחלוקת שביניהם בפני מישהו. אגב, לא סתם מישהו – כאילו אתה אומר: יש איזה מישהו – אגב, לפי חוק הבוררות, כידוע, השופט יכול לקבוע כל אדם – אלא בית דין, שהוא מומחה, שלמד הרבה מאוד שנים.
כך או כך, שני בני אדם יש להם מחלוקת, ראובן ושמעון, ורוצים לברר ביניהם את העניין ושיפסוק מי שיפסוק. ואתם מתנגדים. אתם רוצים לכפות עליהם. אתם, הכאילו-ליברלים, רוצים לכפות עליהם – לא. לא, זו חידה נוראית, הרי, לכאורה; למה? איתן, למה אתה נגד? למה לא? למה שני אנשים, באופן ליברלי, שרוצים לבטא את רצונם החופשי בעניין אזרחי ממוני שביניהם – אי-אפשר שהם ידונו בפני בית דין? הרי זה סותר לכאורה את כל השקפת עולמכם.
אז אני אנסה לעזור. אתם מתנגדים כיוון שהם רוצים לעשות את זה על פי המשפט העברי, על פי דין תורה. אתם מתנגדים, כי כל פעם שהליברליזם הזה פוגש זהות, כל פעם שהוא פוגש מהות, הוא מתאדה, הוא מתאיין. יש חירות, אבל היא מתבררת כקליפה ריקה כל פעם שהיא פוגשת זהות, לא משנה אם זו זהות לאומית או זהות דתית. מין ליברליזם מרקסיסטי כזה, כל פעם שהוא פוגש משהו מהותי, לא משנה אם זו זהות לאומית או זהות דתית, אין חופש. אגב, הרבה מעבר למה שקורה כאן בכנסת, אנחנו מכירים את זה מהאקדמיה. יש חופש ביטוי, יש חופש אקדמי, אממה, פתאום איזה מרצה אומר משהו לאומי, או משהו דתי, או משהו שמבטא כל זהות שהיא – נגמר, אין חופש ביטוי, אין חופש אקדמי. מוציאים אותו מהאקדמיה, מוציאים אותו מהכול.
לכן אני חושב, זה כמובן מגיע גם לא רק לזהות לאומית וזהות דתית אלא גם למהות המוסרית שלנו, להבדיל בין טוב לרע. החירות הזאת, הריקה, שאתם מציגים כאן, מאפשרת לכל חלש להיחשב צודק, וככה הגענו עד הלום.
החוק הזה, שעבר אתמול, ערב חג החירות, לא מבטא דבר זולת חירות, חירות אמיתית. טוב שעבר, וזה נכון בהחלט לעוד תחומים. כמו שאמרו כאן יוראי ואחרים, בהחלט זה נכון לעוד תחומים. אפשר לאפשר עוד דברים, אבל בשום אופן לא לכפות, כפי שאתם עשיתם בתגובות שלכם. תודה.
407 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.