קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, עליתי למשרד שלי וחפרתי, חפרתי לראות אם הקצינה סבן הואשמה אי פעם בהפרת אמונים, כמו שנטען פה. לא, היא לא הואשמה אף פעם. מעולם לא. זה שייצגו אותה בחינם עמותה אזרחית – זה באישור. אז מה לעשות, עלית לפה ושיקרת.
מעבר לכך, איך הצגת את נשות האופוזיציה? לכן אכפת - -
גדול עליי, רק את החכמה. הכול טוב, הכול בסדר. בסדר.
אתה מבין? אבל רק היא קיימת בעולם שלה.
אתה יודע, מהבוקר לא מפסיקות האזעקות בבאר שבע. לא מפסיקות.
באר שבע ודימונה ביחד, כל הזמן, כל הזמן, והייתה נפילה.
בצפון? אני בכלל לא מדברת. ברגע זה שירדתי, זה הפגזות שלא פוסקות.
אבל היום בבאר שבע באמת היה איזה רצף שיגורים שלא הפסיק. גם הייתה נפילה בפזורה, ולצערי אף אחד לא יגיע לשם. אף שר לא יגיע לפזורה. אף אחד לא יגיע לעזור להם, אף אחד לא יגיע לשאול למה הם זקוקים. אגב, הפצוע הקשה הוא רופא מסורוקה. אין להם מיגון, אין להם מקלט, אין שום דבר. הוא סיים את המשמרת שלו בסורוקה, הגיע הביתה – אי-אפשר לדבר, באמת – ונחת על ביתו טיל. אף אחד לא יגיע לשאול אותו מה הוא צריך.
ואז אני רואה, הלל ביטון רוזן, כתב ב-14, כותב – הוא טוען שקצינים בצה"ל וחיילי צה"ל בכוונה גורמים לטילים ליפול בדרום, כי להם לא אכפת מתושבי הדרום. אז הינה, אדון הלל, לקציני צה"ל ולצה"ל אכפת מהדרום. למי שלא אכפת מהדרום זו ממשלת ישראל; היא מוכיחה את זה כל יום בתקצוב שלה, ביחס שלה וביכולת שלה לבוא – לא רק לעשות סיבוב יח"צ ותמונות, אלא לבוא ובאמת לשאול למה הנגב זקוק, וגם לתקצב אותו בהתאם. תודה.
267 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.