קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את היוזמים על הצעת החוק. אני חושב שזה מהלך מתבקש, היה צריך לעשות אותו לפני הרבה שנים. אגב, אני בטוח שהצורך האקוטי בקידום התחבורה השיתופית לגמרי לא סותר את הצורך האקוטי בקידום תחבורה ציבורית. זה צריך להיעשות במקביל, בשום שכל. רק שבאמת הממשלה צריכה להתלבש על זה, כי המצב בכבישים במדינת ישראל הולך ונהיה בלתי נסבל כמעט.
אבל אני רוצה לדבר על חוסר אחריות. אני חושב שביום ה-25 למלחמה, המצב שבו בעלי עסקים אפילו לא בדרך לקבל פיצויים – זה חוסר אחריות. המצב שבו אין עדיין מתווה פיצויים לעסקים על שולחנה של ועדת הכספים – זה חוסר אחריות. המצב שבו לקראת החג, 600,000 עצמאים במדינת ישראל, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, לא יקבלו שקל אחד פיצוי בגין המלחמה – זה חוסר אחריות משווע.
אני גם חושב, בהמשך לדיון – היינו היום בוועדת העבודה והרווחה, וכנראה יהיה גם המשך לדיון על מתווה החל"ת – להביא את מתווה החל"ת במנותק ממתווה הפיצוי לעסקים ולמעסיקים זה חוסר אחריות, וזה מתכון בטוח לקידום מתווה חל"ת שישאיר מאחור עשרות אלפי שכירים.
אני אומר לכם, יכול להיות, אגב, שזה לגמרי מכוון, יכול להיות שזו הדרך של האוצר ושל שר האוצר לחסוך כסף. זה נכון שלאוצר ולשר האוצר אין היום מספיק כסף, כי היה צריך לחלק 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים וצריך 400 מיליון שקלים לחוק ההזוי של צבי סוכות, והכניסו גם חלק מהכספים הקואליציוניים לבסיס התקציב. הצלחנו, למזלי, לבלום בוועדת הכספים ניסיון להפוך עוד 5.8 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים. כי אין סוף לכספים הקואליציוניים ואין סוף לפזרנות ואין סוף לשחיתות של הממשלה הזאת. בסוף, ערב חג הפסח, 600,000 עצמאים נשארים ללא פיצוי, וזה חוסר אחריות משווע. תודה.
272 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.