קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל מתמודדת כיום עם תופעה מאוד מאוד כואבת, מדאיגה ואפילו מסוכנת, בריחת המוחות. אתם יודעים שהכי טובים – ישראלים צעירים – פשוט עוזבים, ורבים. אני חושבת שכל אחד מאיתנו מכיר מישהו שכבר עזב, או חבר או שכן או בן משפחה או חבר של הילדים או חברים. ואלה שעוזבים, עוזבים לא רק לנסיעה זמנית, יכול להיות שעוזבים לצמיתות.
אתה לא מכיר, אז אתה יוצא דופן. הינה, אני רואה שכאן מצביעים - - -
אז אשריך. אני מכירה הרבה, ולא רק בירושלים ולא רק בכרמיאל ולא רק בתל אביב. אני מכירה בערים שונות אנשים משכילים, והרבה מהם רופאים. אני מדברת לא פעם מהבמה הזאת – אני נחשפתי לקבוצות ווטסאפ של רופאים שמדברים על רילוקיישן ודנים על הצעות שהם מקבלים מחו"ל. רופאים. אני מכירה רופאים שמספרים שבתוך המחלקות – גם בבתי חולים במרכז הארץ, גם בדרום וגם בצפון – מקבלים הצעות מפתות ופשוט עוזבים.
יכול להיות שאתה לא בקשר עם רופאים, יכול להיות שאתה לא בקשר עם אקדמאים, אני נמצאת הרבה בסביבה. אנשים בחו"ל, חברות ובתי חולים ואוניברסיטאות – פשוט מזמינים אותם, גונבים אותם מאיתנו. ומה עושה המדינה? איך בית חולים יכול להשאיר את הרופאים אם הם לא מקבלים את המשאבים כדי לצמוח? מגבילים אותם, מגבילים את בתי החולים והם לא מצליחים להרים את הראש.
עכשיו יש גם שינויים ביטוחיים ושב"נים בקופות חולים, ופחות ופחות רופאים מומחים מועסקים במערכת הציבורית. הם לא יכולים להרוויח במערכת הציבורית. איפה הם ירוויחו?
מזמינים אותם בחו"ל, שם לא צריכים להתאמץ, הם לא צריכים לחפש פרנסה אחר הצוהריים - -
- - הם מרוויחים מספיק במערכת הציבורית בשעות הבוקר כדי להתפנות בשעות הערב עם המשפחות שלהם.
טלי, אני מזמינה אותך להקשיב לשידור שהוקלט היום - -
- - של ועדת העלייה והקליטה. הנתונים שהוצגו שם פשוט מטורפים. אנשים עוזבים בכמויות. ואת יודעת מי הכי עוזב, מה קבוצת הגיל שעוזבים? בין גיל 18 ל-34, משכילים, אקדמאים, וגם אלה שיש להם אזרחות זרה. 80% מהעוזבים, 80% שיחשבו וישקלו לעזוב לצמיתות ולא להקים בית כאן בישראל. אני חושבת שזאת פגיעה, פגיעה בעתיד של המדינה, פגיעה בעתיד שלנו, בהתפתחות שלנו.
אם הכי טובים יעזבו, ויישארו רק אנשים פשוטים שלא רוצים - - -
כולם פשוטים, כולם. אנשים שלא מחפשים, בלי אמביציות. נכון?
יש אנשים שעשו צבא והשקיעו והגיעו לכאן בזמן המלחמה מחו"ל כדי לשרת במילואים, הם נאלצים לדאוג לפרנסה שלהם ולחפש ביטחון בחו"ל כי הם לא מוצאים את הביטחון הזה כאן בארץ, ומי שצריך לדאוג להם זו הממשלה.
397 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.