קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טרם נרגעתי ממה שקרה כאן ביום רביעי האחרון. זה היה יום של שבר לאומי. ברוב של 53 תומכים מול 48 מתנגדים אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה פוליטית לטבח 7 באוקטובר. אבל מי שלא היה שם ביציע הציבור לא יבין מה באמת קרה כאן, כי מאחורי המספרים, מאחורי הלחצנים, מאחורי הסיסמאות, עמדו בני אדם, עמדו הורים, עמדו אחים ואחיות, עמדו משפחות שכולות, ובהן משפחות ממועצת אוקטובר שקברו את ילדיהן ובאו לכאן לא כדי לצעוק, לא כדי לנקום, רק כדי לבקש דבר אחד: אמת. והם נשברו. הם ישבו ביציע והבינו בזמן אמת שהמדינה שלהם לא מצביעה כדי לחקור את מה שקרה לילדים שלהם, אלא כדי להגן על מי שכשל.
רפי בן שטרית, אב שכול ממועצת אוקטובר, עמד מחוץ למליאה אחרי העברת החוק וקרא קדיש. קדיש על האמת, קדיש על האחריות, קדיש על הבושה. את הרגע הזה לא ראו במסך, לא שמעו בפרוטוקול, אבל הוא יירשם בדפי ההיסטוריה של הבית הזה, כי באותו רגע היה ברור: זו לא הצבעה רגילה – זו הצבעה שמוחקת גבול מוסרי. הממשלה הזו לא ביקשה הלילה לחקור, לא ללמוד, לא להבין מי כשל, איך קרה האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה ואיך מונעים את הבא. היא ביקשה דבר אחד: היא ביקשה לטייח – לטייח את המחדל, לטייח את הבריחה, לטייח את האחריות. מי שמטייח את הטבח שותף לו.
חבריי חברי הכנסת, אני עומדת כאן לא רק כחברת כנסת, אני עומדת כאן כתושבת שדרות, עיר שחיה שנים עם צבע אדום, עם מקלטים, עם ילדים שיודעים לספור שניות עד הפגיעה. אני עומדת כאן כאימא שמשפחתה בכפר עזה חוותה את הנורא מכול, ששמעה את הקולות, שחיכתה להודעות, שידעה פחד אמיתי – לא תיאורטי, לא פוליטי, לא תקשורתי. ואני אומרת כאן בקול ברור: אנחנו לא מבקשים נקמה – אנחנו דורשים חקר אמת; לא בשביל כותרת ולא בשביל ועדות – בשביל לדעת איך מדינה שהפקירה את אזרחיה תדע לטפל בפעם הבאה. תודה, אדוני.
309 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.