קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. עומד שר בכיר בממשלת ישראל, ואומר את הדברים הבאים: "יצחק עמית" – לא כבוד הנשיא, לא השופט עמית – "הוא מגלומן אלים, דורסני - - - שגונב את הדמוקרטיה הישראלית - - - התוצאה תהיה שנדרוס אותו". שר בכיר בממשלת ישראל מסית לרצח, לא פחות. אנשים מן השורה, אנשים ברחוב, יכולים להבין מהדברים האלה שניתן לדרוס את כבוד השופט עמית, פיזית. איזו בושה. מי גונב את הדמוקרטיה, בית המשפט העליון? הרשות המבצעת/הממשלה איבדה את עצמה לדעת. אמירות כאלה לא היו נשמעות. אבותיכם, אבות הליכוד, מתהפכים בקברם.
די, שתוק כבר. די, כל פעם אתה מפריע. מנחם בגין - - -
אין לך מספיק – אתה יודע מה חסר לך.
ולכן – סתום כבר, סתום. נו, באמת, שתוק כבר.
נמאסת עם הצעקות שלך, הריקות מתוכן. די, די, אתה מפריע לכל אחד. שתוק כבר.
הממשלה הזו איבדה את עצמה לדעת כשהיא פוגעת ברשות השופטת. זהו ניסיון אלים לרצח מפי שר בכיר בממשלת ישראל. אבות הליכוד – מנחם בגין, זכרו לברכה, אמר: יש שופטים בירושלים. איפה ההדר הבית"רי שאבד לכם? איבדתם את הדרך, את הכיוון. חס וחלילה, אם ייעשה מעשה, כפי שקרא שר האוצר – לדרוס את הנשיא, את השופט עמית – דמו בראשו של שר האוצר. אני מזמין את שר האוצר להוריד את החסינות שלו, ויעמוד למשפט הציבור. בבקשה.
מכיוון שהפריע לי, אדוני, אני מבקש עוד 15 שניות.
אבל אני לא מתייחס אליו. ואתה, במקום לקרוא לו ולהוציא אותו - - -
253 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.