קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ביום שישי בצוהריים כולנו הזדעזענו מהפיגוע הקטלני בבית שאן ועמק יזרעאל, פיגוע שקטף את חייהם של אביב מאור מעין חרוד איחוד, ילדה יפה, טובת לב, ושל שמשון מרדכי מבית שאן, איש משפחה. המחבל המתועב שדקר ודרס הוא שוהה בלתי חוקי. הוא והאחים שלו נכנסים לישראל ועובדים באופן קבוע באין מפריע. ככה פשוט.
בערב שבת האחרון, כל המדינה כאבה את אובדן החיים, השתתפה בצער משפחות הנרצחים, חוותה בעוצמה את חוסר הביטחון האישי; את הפחד מהפיגוע הבא, כי הגדר פרוצה; את הפחד כי אין מספיק הרתעה; את הפחד כי אין משילות; את ההבנה שגם הפעם הכתובת הייתה על הקיר. אבל מה עשה ראש הממשלה, ראש ממשלת 7 באוקטובר, בדיוק באותו הזמן? ראש הממשלה היה עסוק בהנדוס תודעה. בזמן של עוד טרור, עוד אירוע טרור מזוויע, הדבר הראשון שנתניהו עשה הוא להכריז בחגיגיות כי הוא, בשם האומה, מכיר בסומלילנד. סומלילנד מצטרפת לכאורה להסכמי אברהם. לנתניהו לקח בערך עוד רבע שעה להתרצות ולהגיב, וכתב: "לצערנו אנו חווים מעת לעת פיגועים רצחניים". כאילו זו גזרת גורל, כאילו איזה כוח עליון מכתיב שאנשים טובים צריכים להירצח קרוב לבית על ידי טרוריסט מתועב.
המהלך של נתניהו – ספק גזלייטינג, ספק ניתוק מוחלט מהמציאות הישראלית. העיקר שלא נדבר על מחדל השוהים הבלתי-חוקיים, על הטרור הגואה. העיקר שלא נדבר על מה הממשלה עושה נגד הפרצות לאורך הגדר, על האיום הרדום, על הפצצה המתקתקת, על אין-סוף התראות, על דוח מבקר המדינה, שמושך שוב ושוב בדש מעילו, על הכתובת שעל הקיר. נתניהו וממשלתו הכושלת פשוט לא מסוגלים להתמודד עם כל המחדלים שקורים במשמרת הארוכה שלו כראש ממשלה, ושהוא, רק הוא, אחראי להם.
אז עוד טריק ועוד ספין של נתניהו. בכל אירוע קיצון, מייד מהנדסים הסחת דעת בצורת סערה תקשורתית כזו או אחרת של שר תורן כזה או אחר, של חבר כנסת כזה או אחר מהקואליציה. הם נקראים לדגל. ראש ממשלה שדואג למחוק את המילה אחריות מהלקסיקון הלאומי, שבורח שוב ושוב מאחריות – הוא לא ראוי להיות מנהיג. הוא לא מר ביטחון, הוא לא מר כלכלה, הוא רק מר החורבן ומר המחדל.
327 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.