קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מאיר, כמה זמן יש לי?
הרבה זמן. לפני שאני אתייחס להצעת החוק, אני רוצה להתייחס לסוגיה שקרתה בימים האחרונים בבית המשפט העליון. בואו נעבור לכרונולוגיה. הרי הייתה עתירה לבית המשפט העליון בנוגע לסגירת גלי צה"ל. בית המשפט העליון לא נתן צו על תנאי, אבל קבע דיון. מה עשתה הממשלה כרגיל, כמו כל ממשלה? אין צו על תנאי, מתקדמים. אבל לעמית זה לא מתאים. מה הוא עושה? אין לי מושג באיזו פרוצדורה הוא משתמש, מחליט להוציא צו על תנאי אחרי כמה ימים. אתה יודע, אם אני עושה אנלוגיה לעולם הכדורגל, אחרי שכל האוהדים התפזרו והמשחק נגמר, הוא חזר למגרש ריק לבד ושרק ואמר: חבר'ה, היה גול. ואת מי הוא מינה? חבר הכנסת פורר, תקשיב טוב. דרך אגב, זו לא שאלה של שמאל או ימין.
דקה. הוא מינה כמובן את ידידתנו דפנה ארז-ברק, התאומה הסיאמית שלו; קבע את השופטת רונן – זו שהלכה לבדוק אם המזרון של הנוח'בות מספיק עבה או לא מספיק עבה. את חיילי צה"ל הם אף פעם לא בדקו. את האסירים היהודים – אף פעם. וכמובן את מר כשר. זה ההרכב שאמור, אדוני היושב-ראש, לקבוע אם סוגרים את גלי צה"ל. תבין טוב.
אני בשוק. אני שאלתי את עצמי בשבוע הקודם, הרי אם הממשלה לא יכולה לסגור את גלי צה"ל – דרך אגב, יש להם תמיד את הסיסמאות הנבובות: פגם מהותי וכו' וכו'. דרך אגב, ההחלטה עברה פה אחד בממשלה. סגירת גלי צה"ל זה לא שאלה פוליטית. גם השמאל במהלך השנים רצה לסגור את גלי צה"ל. לא יעלה על הדעת שחייל בסדיר עם מדים אמור לעלות בחדשות ולתקוף את הרמטכ"ל שלו, למה לדעתו הרמטכ"ל לא פעל נכון באזור כזה או אחר או בסוגיה כזאת או אחרת, ובוודאי לא את הממשלה.
אז לאחר שקיבלה הממשלה החלטה לסגור את גלי ישראל, גיל לימון, כפי שאמרתי בשבוע שעבר, בוודאי ובוודאי לא הניח את חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד הביטחון, שליוותה את זה, והמציא כרגיל שהממשלה לא יכולה. למה? בגלל שהחברים שלהם שם. זה הילדים שלהם. והיות שזה החבר'ה שלהם, כמו שהם עושים בכל סוגיה – אני לתומי סברתי, כפי שאמרתי, שלא הוצא צו על תנאי, והממשלה מתקדמת. אבל כמובן למר עמית לית דין ולית דיין. אין חוק, אין כלום, אין כללים. מהמקפצה הוא מטיל את מימיו ומחליט גם להוציא צו על תנאי, על דעת עצמו, כפי שאמרתי, אחרי איזה כמה ימים שהוא נרדם, וכמובן הוא קובע את הרכב השופטים שיושבים אצלו בסלון כל יום שישי ומתכננים איך פוגעים בממשלה. תתביישו לכם.
אני רוצה להגיד משהו לשאר השופטים, עזבו את החבורה הזאת. אני מדבר באמת לחבר'ה שבאמת טובת המדינה לנגד עיניהם. הרי אתם מבינים, ואני אומר את זה פעם שנייה, הרי אין אמון בבית המשפט, בעיקר בגלל מה שעושה עמית. אתם יושבים איתו בספינה. הוא מטביע אתכם בתוך הספינה, עם הספינה, לתוך הים, למצולות. תראו מה הציבור חושב. הציבור לא עושה הבחנה בינו לביניכם. לכן, אני משתגע איך אתם לא קמים. הרי זה מה שאני הייתי עושה – דרך אגב, הרבה פעמים שילמתי מחיר אישי על זה - מתקומם, לא מקבל. אתם יודעים שלא מתנהגים ככה, בוודאי לא בבית המשפט העליון. אתם יודעים שאין, תוצאות מוכתבות מראש. אתם יודעים שהוא משחק איתכם. אתם גם יודעים שסוגיות מהותיות, הוא לא ייתן לכם לדון בהן, ואם תקבלו החלטה כזאת או אחרת כמו שקיבלתם בזמנו, אז הוא יבוא ויעשה לכם מעקף. בגלל שהוא בריון, הוא מתנהג – משפיל אתכם. כל הציבור רואה את זה. כל הציבור רואה את ההשפלה שלכם. אבל בסוף מי שצריך לתבוע את כבודכם זה אתם עצמכם, קודם.
אני חושב ששופט בבית המשפט העליון לא יכול למחול על כבודו מול הנשיא שלו. לכן, אני מצפה שתקומו ותעשו מעשה. תגידו לו: אנחנו לא מסכימים יותר להתנהגות הנלוזה שלך, הבריונית שלך, האלימה, ובעיקר בעיקר, לא משפטית. זה לא לפי החוק בכלל.
לאחר שסיימתי את הפרק הזה, אדוני היושב-ראש, נעבור להצעת החוק. אני אסביר בקצרה. הצעת החוק היא לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025. בעיקרון, מדובר על כל השחרורים המינהליים. דרך אגב, כל שנה אנחנו מביאים אותם. זה היה בהוראת שעה, זה אמור לפוג. התוקף אמור לפוג, לדעתי, עוד מספר ימים. לכן, הממשלה מבקשת להאריך את תחולת החוק. כמובן היא מסייגת את כל הנושאים של כל העצורים הביטחוניים וכו' וכו'. אני מבקש מהכנסת לתמוך בחוק חשוב זה. תודה.
678 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.