קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר משהו ששמתי לב אליו היום במיוחד בוועדה לתקשורת. למרות שבוועדה הזאת כבר כמה ימים ישבתי ושמעתי – חברי האופוזיציה, באמת אתם צועקים בוועדה. בכל מקום אתם אומרים דמוקרטיה, אבל באותן נשימות, כאן, בתוך הוועדה, הקולות עם הדעות השונות והאחרות מושתקות. פשוט אי-אפשר להשחיל משפט. אני מרגישה שאתם לא באים להשמיע את הטיעון שלכם, אתם באים להפריע. בוועדה לתקשורת רוצים להשתיק את כולם. כן, יש בעיה. במקום להשמיע את הטיעון, רק מפריעים. מי שצועק "דמוקרטיה" בכל מקום, לא נותן לחברי הכנסת לדבר כאן, בבית הדמוקרטי הזה. אתם סותמים פיות, צועקים, מתפרצים, משתמשים בכוח של רעש במקום בכוח של טיעון. איפה תרבות הדיבור? איפה קבלת האחר? איפה הכבוד הבסיסי לדעות שונות? איפה הדמוקרטיה?
הדמוקרטיה שאתם מדברים עליה היא לא סיסמה, היא ערך. היא מאפשרת מחלוקת, דיון ועמדות שונות. היא לא רק של צד אחד. היא לא נועדה להשתיק ציבור שלם, לבטל דעות שלא נוחות לכם. אני מכבדת את כל אחד, אבל אנשי אופוזיציה בוועדה לתקשורת – אפילו יושבת-ראש הוועדה לא יכולה מילה אחת לומר. מגדפים אותה, תוקפים אותה, משמיעים קללות. אני רוצה להגיד לכם, לא מצופה מאיתנו.
אם באמת אכפת לכם מהדמוקרטיה, תתחילו לנהוג בה גם כאן, בתוך הכנסת. תנו לדבר, תקשיבו, תנו מקום לדעות אחרות. ככה בונים מדינה. ככה שומרים על דמוקרטיה. ככה נוביל את ישראל קדימה יחד – לא בצעקות, לא באיומים ולא לסתום את הפיות. אני מרגישה בוועדות לפעמים שאם לא הייתה מצלמה, אולי הייתם שותקים. במקום להשמיע את הטיעון אתם תוקפים. זה אפילו לפעמים גובל בהשפלה אישית. אני באופן אישי לא נתקלתי, אבל אני שומעת איך אתם מדברים כלפי יושבת-ראש הוועדה. בואו נכבד את הבית הזה. בואו נכבד את מי שמקשיב לנו.
דעות שונות זה בריא. נתווכח ונשכנע, נשתכנע. גם לא להסכים זה מקובל, לא רע. אבל נפסיק את הצעקות, למנוע את הדיבור בצעקות.
אני מדברת על הוועדה לתקשורת. מה שראיתי – סתימת פיות. פשוט אתם לא נותנים לדבר.
במיוחד לקואליציה, מי שבא לפתוח את הפה – אתם באים רק לתקוף ולא להשמיע את הטיעון שלכם.
326 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.