קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש אמונה אחת שמנהלת את הממשלה הזו מהרגע שהיא נבחרה, והיא לא אידיאולוגיה, לא תפיסת ביטחון ולא חזון כלכלי. יש להם רק אמונה אחת, והיא שאין להם תחליף, שהם הכי טובים, שהם היחידים ושהם ליגה אחרת. מאז 7 באוקטובר שילמה מדינת ישראל מחיר עצום: מאות הרוגים, אלפי פצועים, מילואימניקים שנשחקים עד הקצה, משפחות שקורסות כלכלית ונפשית. אבל אצל הממשלה אין רגע של חשבון נפש ואין שאלה אחת פשוטה – אולי אנחנו טועים?
אבל לא. אצלם הדפוס חוזר בכל תחום: בביטחון – נגררים ביטחונית, ומשתמטים ערכית ומוסרית. בכלכלה – עם אפס מדיניות, על חשבון המינוס וההלוואות של אזרחי מדינת ישראל הקורסים. בחברה – עם משרדי ממשלה שבמקרה הטוב לא מתפקדים, ובמקרה הרע פשוט לא קיימים, ושיישרפו כל האזרחים. כי ממשלה שמאמינה שאין לה תחליף לא צריכה תוצאות, היא צריכה נרטיב. והנרטיב פשוט: אנחנו תמיד צודקים, ואם המציאות לא מסתדרת, הבעיה היא במציאות.
ראש הממשלה מוצג כמהנדס-על שמזיז מדינות על האצבע, כשבפועל הוא בעיקר מזיז אחריות ממנו והלאה – כלפי הצבא, כלפי מערכת המשפט, כלפי הדרג המקצועי, כלפי הציבור. וכאן הסכנה האמיתית: ממשלה שמאמינה שאין לה תחליף מפסיקה לפחד מכישלון, וממשלה שלא מפחדת מכישלון לא מתקנת אותו. היא מנרמלת אותו, היא מסבירה אותו, היא בונה סביבו מיתוס. מדינה לא קורסת ביום אחד. היא נשחקת לאט, בשקט, עד שיום אחד מגלים שאין מי שיתקן, כי מי שהיה אמור להנהיג היה עסוק בלשכנע שאין לו תחליף. ואין דבר מסוכן יותר מממשלה שמאמינה בזה, כי מדינה אולי יכולה לשרוד טעויות אבל היא לא שורדת יהירות שלטונית. טוב שיש בחירות, כי אנחנו בקרוב נחליף אתכם ואנחנו נשקם את מדינת ישראל. תודה רבה.
262 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.