קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מיסוי על רכב חשמלי – מס הקנייה על הרכב החשמלי נמצא היום על 45%. בוועדת הכספים קיבלנו בקשה מהאוצר להעלות את זה ל-52%. העלייה – תעצרי את זה, כן – העלייה של המיסוי הזה, לפי כל הנתונים שקיבלנו בוועדה, הולכת להקטין משמעותית את החדירה של הרכבים החשמליים לשוק. כאשר העלייה מ-35% ל-45%, שהייתה השנה, כבר עצרה את קצב החדירה שעמד על 24%, הורידה אותו ל-16%.
כש-16% הללו כוללים בתוכם גם את הגיול. גיול, למי שלא מכיר, זה אפס קילומטר – יד ראשונה. זה הרכבים שחברות הליסינג מביאות, שאף אחד לא קונה, אז הן מחויבות אחרי תקופה מסוימת להעלות אותם על הכביש, והם הופכים אפס קילומטר ליד ראשונה, כאילו איבדו יד. זאת אומרת שהחדירה הרבה יותר קטנה. ואין ספק שהעלייה של המס תקטין עוד יותר את החדירה.
היעד שהממשלה הציבה הוא 90% רכבים חשמליים עד שנת 2030, כאשר ברור לחלוטין שהמשך הכיוון הזה, המשך העלייה הזאת במס, לא יביא לכיוון הזה. העלייה במס היא סובסידיה שמדינת ישראל בכל זאת מסבסדת, כי המס הרגיל על רכבים הוא 83%. וההפחתה הזו פה עולה למשלם המיסים הישראלי 170 מיליון שקל בשנתיים.
אני כבר כמה דיונים מבקש מכל המשרדים שמטפלים בזה – משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד הכלכלה, משרד איכות הסביבה ומשרד האנרגיה – לבוא ולהסביר למה מבקשים מאיתנו להשקיע 170 מיליון שקל בתוך משהו שאנחנו מבינים שנכשל. למה להמשיך ולתת סובסידיה מהמדינה, כאשר ברור לחלוטין שזה כסף שהולך לאבדון.
אנחנו לא מתקדמים ליעד של החדירה לשוק, אנחנו בטח ובטח לא נהנים מכל התועלות הסביבתיות ואנחנו בעצם מסבסדים מכוניות יקרות שקונים אותן מעמד בינוני-גבוה ואנשים שידם משגת. כשאין לזה שום הצדקה כאשר מקצצים בימי חופשה. ועד עכשיו אף אחד לא נתן לי ולו סיבה מוצדקת אחת מדוע אנחנו צריכים להמשיך ולממן את זה.
לכן נתתי למשרדים עוד פרק זמן קצר מאוד, של כמה ימים, לחזור אליי עם תשובה. ואני מקווה שהמשרדים יישבו ויצליחו לסכם ביניהם באיזושהי צורה את הכסף הזה שחסר, כדי למנוע את עליית המס, כדי שאזרחי ישראל לא יספגו עליית מס נוספת מיותרת. ואם הם לא יכולים למצוא את זה, לדעתי, אין מנוס מלוותר לחלוטין על הסובסידיה, להעלות את מס הקנייה ל-83%. כי, כנראה, אין היום במדינת ישראל מישהו שמוכן להיות אבא ואימא לפרויקט של החדרת הרכבים החשמליים. תודה רבה.
366 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.