קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עוד מעט נמצא בכנסת שבע שנים; לא מהוותיקים ביותר וגם לא מהצעירים ביותר. אבל אני חייב להגיד שכנסת כל כך נוראה קשה היה לדמיין, בהרבה מובנים.
- - הצעקנות והרעשנות של חלק מבני ובנות הבית הזה.
ולאותם צעקנים אני רוצה להקדיש משל.
אז אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי כדי לקרוא משל של איוואן קרילוב, שאחר כך גם אומץ על ידי - - -
זה לא יכול להיות שאתה לא מגן עליי.
אני רוצה לקרוא משל שכתב איוואן קרילוב, שאחר כך גם אומץ על ידי החסידות, שנקרא "משל שתי החביות", והוא מאוד רלוונטי לכנסת הזאת, ובעיקר לאנשים ספציפיים.
"שתי חביות הוסעו ברחוב קריה: אחת מלאה, כבדה ביין, והשנייה ריקנייה. מן המלאה שום רעש אין: היא מתנהלת לאיטה, בניחותא. אך האחרת - - - תדהר, תקפוץ על המרצפת; תקים סביבה תימרות אבק, תחריד כל אוזן ממרחק... אולם לשווא שאון הסרק של הריקה המחוצפת: שכן תועיל רק רעותה, והיא – קולה שווה פרוטה. מי שמכריז בלי סוף על פעליו בפיהו – זה בלי ספק, כלי ריק; כי רב הפעלים על פי הרוב שותק. קולו – הם מעשיו; לכן הוגה בדמי הוא את מחשבתו העמוקה בלי צעקה".
גם בכנסת הזאת יש חביות מלאות ויש חביות ריקות – אגב, יש חביות מלאות שאני לא מסכים איתן, אבל הן משמיעות את קולן, כמו אותו משל, בצורה מכובדת, כי יש שם משהו לתת, החבית מלאה.
אבל יש פה חביות ריקות שכל מה שהן עושות זה לשקשק ולקשקש ולהרעיש, ויין אין בהן, כי הן ריקות.
250 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.