קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה – קודם כול, מיכאל, בשעה טובה. אתה נראה מקסים כתמיד. וגם העניבה, אני רואה שעשית את הקשר המיוחד שלך, של ירוחם. אתה יודע, זה לא מובן מאליו.
אין שום בעיה. אני נותן לך מהזמן שלי, בשביל לפרגן לך באהבה תמיד.
כשחשבתי על מה אני הולך לדבר – זה קשה בימים כאלה, כי כל כך הרבה דברים קורים פה באותו יום, שאתה לא יודע על מה להתחיל לדבר – חשבתי להתחיל ולדבר על מה שקרה היום בוועדת התקשורת, אם אפשר לקרוא לזה ועדה. יושבת חברת כנסת, שמובילה את הוועדה לבד, אף חבר קואליציה לא נכנס לוועדה הזו, ומנהלת שיח עם סגנית היועמ"שית, ומסבירה לסגנית היועמ"שית שחוות הדעת המשפטית שלה היא לא חוות דעת משפטית.
אותה חברת כנסת אחרי זה תשאל אותנו: מה ההכשרה שלכם? ואני רוצה לשאול אותה – כי זו פעם שנייה שהיא מוציאה אותי, כל פעם שואלים שאלות – מה ההכשרה שלך להוביל את אחת הרפורמות הכי משמעותיות שהיו פה אי-פעם בתקשורת? מה ההכשרה שלך? אני יכול לשאול את מנהל הישיבה מה ההכשרה שלו, כי הוא היה אחד ממנהלי ועדות הכלכלה הכי טובים שהיו פה, אולי הוא יכול ללמד אותה. אני יכול גם לשאול את דוד ביטן מה ההכשרה שלו. אני יכול לשאול את מנהלת ועדת כלכלה, את היועץ המשפטי לוועדת הכלכלה. את מי אני לא יכול לשאול מה הקשר שלה לתקשורת? את זאת שכל היום מסווגת עיתונאים, מי בעד ומי נגד. אותה אני לא יכול לשאול.
כשממשיכים את היום הנפלא שלנו פה – עברתי לוועדת ביקורת המדינה. בוועדת ביקורת המדינה משרד ראש הממשלה שלח נציג לדבר על ועדות חקירה, והנציג אמר ככה, ואני מצטט – מיקי לוי היה שם, אני מצטט בדיוק – למה מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא כינס פורום מנכ"לים מייד לאחר 7 באוקטובר? כי לפני 17 שנה – אתם שומעים טוב – לפני 17 שנה לא חיקקו את החוק המתאים, שנותן לו את הסמכויות המשפטיות לזמן את כל המנכ"לים. האסון הגדול ביותר שקרה במדינת ישראל – פלישה מסיבית, אלפי פצועים, 1,700 נרצחים, ולא היה מי שיבקש ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לזמן את המנכ"לים.
ראש הממשלה ישן, למנכ"ל לא הייתה סמכות, ומי כן נכנס ועשה את העבודה? הגופים האזרחיים, אותם גופים אזרחיים ששר החינוך עמד פה לפני כמה דקות ואמר: אני לא אתן להם להיכנס לבתי הספר. אדוני שר החינוך, אתה כל כך מנותק ממערכת החינוך, שאתה לא מבין שאם תיתן או לא תיתן, הם שם. הנוער של היום חי במסכים, חי בטלפונים, חי באקטואליה, יודע בדיוק מה קורה, יודע מי תומך במשתמטים ומי מקדם חוק גיוס אמיתי; יודע מי רוצה לפטור עכשיו סתם, בלי שום סיבה, נערים בני 18 מגיוס – לבין אלה שמתגייסים, עוזרים, נותנים.
ועכשיו משפט לסיום: אני לא מבין מה הרתיח את שר החינוך. הוא זה שעשה קריירה, נכנס לכנסת, על זה שהוא ייצג את אותם לוחמים שאמרו: אנחנו בעד שוויון בנטל. זה בדיוק מה שאנחנו אומרים היום. אנחנו רוצים את אותו שוויון בנטל. אז מפה אני קורא לשר החינוך: אל תכעס, תשתף איתנו פעולה, שכולם יתגייסו ויישאו בנטל. תודה.
485 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.