קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, באשר להשתוללות של החוליגנים אתמול, שמעתי אותך, אבי מעוז, התראיינתי אחריך – יפה דיברת. הינה, קיבלת. זעקת בקולי-קולות שצריך לטפל בהם. אבל נכונים דבריה של חברתי לסיעה מירב כהן, שאמרה שמי שישן עם כלבים, מתעורר עם פרעושים, ודי לחכימא ברמיזא.
אני רוצה, טלי, לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על מה שלא מדובר פה, וצר לי מאוד, כי לא רק בענייני דיומא אנחנו עסוקים – אנחנו צריכים להסתכל גם על התושבים ששלחו אותנו לכאן. ואני רוצה לספר לכם על הדואליות הבלתי-מוסברת.
כולנו הגענו לאתרי נפילת הטילים, ינון, וראינו שם את ארץ ישראל האמיתית, ראינו את העם הזה. אין מה לעשות. ראינו את כוחות הביטחון ואת המתנדבים ואת המשטרה ואת כב"ה ואת צה"ל ואת פיקוד העורף הנפלא. ודווקא ברגעים האלה אתה חש מה זה כל ישראל ערבים זה לזה. ומי שלא מבין – אני מתפלל לאלוהים שלא נצטרך, שלא יהיו עוד, אבל שם גילינו את זה.
בוודאי. את זק"א הזכרתי, תאמין לי. אבל איפה אנחנו נכשלים? כשאני מסתכל על חברות התעופה וחברות השיט ועל הקניבליזם הבלתי-רגיל שקורה במהלך הימים האלה. איך בשעת צרה, כשישראלים תקועים – ורק במדינה הזו ישראלים תקועים באתרי נופש ועומדים בתור ומוכנים לשלם כל מחיר כדי לחזור למדינה מוכת טילים. אין מדינה כזאת בעולם, רק אצלנו. ודווקא על הרקע הזה דבריי כואבים שבעתיים. איך העלו מחירים? איך קניבליזם כלכלי הופך להיות למנת חלקנו ואנחנו לא מדברים? שימו לב מה עושות עכשיו, ברגעים האלה, חברות התעופה. אם קנית כרטיס לחזור נניח מאיטליה – נגמרה המלחמה. במהלך המלחמה אמרו לך: הכרטיס שלך מבוטל, אתה תקוע באיטליה. נגמרה המלחמה. אמרת: אוקיי, חידשתם את הטיסות? אמרו לך: לא לא לא לא, הכרטיס שלך ממשיך להיות מבוטל. אתה רוצה לעלות על אותה טיסה? תשלם פי שניים. זה איום ונורא ואנחנו שותקים. אני רוצה להגיד תודה רבה לדוד ביטן, שביום ראשון שעבר לפחות הוא קיים כנס בוועדה.
זעק את הזעקה. אבל השאר – אנחנו יושבים כאן. יש כ-150,000 איש שכל אחד איכשהו עקצו אותו. אני רוצה לספר לכם את הסיפור האישי, בסדר? מותר לי. מראש אני אומר, לא התקשרתי ולא ביקשתי ולא הפעלתי שום דבר. אמרתי לבני משפחתי שנתקעו בחו"ל: תמתינו, תראו, תבדקו ותשלמו כל מחיר, מה לעשות? אתם רוצים לחזור לכאן. פנו למנו ספנות, ועל 12 שעות שיט שילמו 2,100 יורו. תגידו לי, מה זה המדינה הזו?
מנו ספנות מוציאים לשבוע שלם – אבי, תקשיב – שיט חופים הכול כלול ב-450 יורו. ביקשו לבן אדם שתקוע על שיט של 12 שעות 700 יורו טבין ותקילין. אני אומר, אם זה לא יעלה כאן, אז איפה זה יעלה? אם לא נשמיע את זעקתם, איפה זה יעלה? לכן אני פונה לחברות התעופה הישראליות, שחלקן לאומיות: אל תעשו את זה. מי שיש לו כרטיס ביד וביטלתם את כרטיסו – נגמרה המלחמה, ברוך השם; תנו לו לעלות בלי לבקש ממנו תוספת מחיר. תודה, אדוני.
454 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.