אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ימים ספורים לאחר ניצחון במלחמת 12 הימים אנחנו עומדים גאים: הסרנו איום השמדה היסטורי כנגד העם היהודי וכנגד מדינת ישראל. שיסלח לי לרגע ראש הממשלה שאני מפריעה לו בקרנבל הניצחון. הניצחון הגדול מול איראן הוא אכן הישג אדיר, אסטרטגי, ואנחנו מודים למפקדי צה"ל, לחיילים ולכל כוחות הביטחון על עמידתם האיתנה, ומגיעה גם מילה טובה לראש הממשלה על ההחלטות שהוא קיבל כשהגיע הרגע. אבל חשוב גם שנשאל איך הגענו בכלל לרגע הזה. הרי המלחמה הזאת לא נפלה עלינו משמיים. במשך יותר מעשור אותה ממשלה אפשרה לאיראן להציב איתנו גבול, ונתנה לחיזבאללה להפוך לצבא טרור ולחמאס להתעצם באין מפריע ולהתקדם עם תוכנית ההשמדה ולייצר אלפי טילים, להתקדם עד שהגענו למרחק של שבועות, של ימים, מפצצה גרעינית, ולתוך הטבח הנורא של 7 באוקטובר.
מה מטריד אותי יותר מהכול? שיש בקואליציה מי שמעיזים לומר בפה מלא שהיינו צריכים את אותו הטבח כדי להתעשת. זה מעוות, זה בזוי וזה בעיקר מסוכן. מדיניות שכשלה הובילה אותנו לסף השמדה, וגם לאחר הניצחון אותה קונספציה מובילה את הממשלה הנוכחית. בעזה אנחנו קבלני הריסות, בלי מטרה אסטרטגית אמיתית חוץ מהפנטזיות המסוכנות של סמוטריץ' ובן גביר, שרוצים להפוך את עזה לפרויקט נדל"ני.
ניצחון גדול אחד לא פותר אותנו מחשבון נפש. אנחנו עדיין רחוקים משוויון בנטל. הממשלה עדיין נלחמת עבור המשתמטים, למרות שהצבא והמילואימניקים מדממים וקורסים. הלקח של מימון הטרור עדיין לא נלמד. תודה על הניצחון, באמת תודה, אבל התיקון הלאומי – אותו צריכה להוביל הממשלה הבאה, ממשלה של שינוי, ממשלה של ריפוי, ממשלה של אחריות אמיתית, שתתקן את הכשלים בחברה וגם בסדרי העדיפויות וגם בנשיאה בנטל. כי כבר אין לנו ברירה. אסור לנו, אסור לנו להגיע שוב למצב של כמעט שהושמדנו. תודה רבה.
268 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.