אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותיי חברי הכנסת, תראו, הבוקר קמנו לשרי ממשלה שכאילו לשמחתנו מגנים את ההתקפות על חיילי צה"ל בלילה. אתמול בבוקר קמנו כאשר אותם שרים, פחות או יותר, קודם כול רוצים לבדוק את צה"ל – למה צה"ל יורה ביהודים, גם כשהם טרוריסטים. דרך אגב, חברי הקואליציה הזאת של היום השקיעו מאמצים רבים – בטח השר אמסלם זוכר את זה – כדי להגדיר זריקת אבנים כמעשה טרור מבחינת הוראות פתיחה באש, והצליחו, גם מבחינת פיצויים – מכל הבחינות.
עכשיו, כשזורקים אבנים, צריך שיהיה פתק על האבן מי זרק אותה על חייל צה"ל – דרך אגב, או על מתנחלת או מתיישבת או תינוק או ילד, יהודי או ערבי. בדיוק כמו איזה בית מותר לשרוף עוד מעט ואיזה בית לא. את מי הם רצו לחקור ביום ראשון? את החיילים. היום הם גינו את אלה שזרקו עליהם אבנים. אבל אדוני השר, אני אגלה לך משהו: הנוער הפורע הזה, שבאמת הוא מיעוט ביהודה ושומרון, הוא לא מבין כל כך הרבה, הוא לא לומד. אולי זה חלק מהבעיה. וכשחוקרים ביום ראשון בבוקר קודם כול את חיילי צהל שעושים 400 ו-500 ימי מילואים כדי לשמור עליהם, ורק בסוף אומרים: אנחנו נגד התקפות על חיילי צה"ל – הוא מבין. הוא, אפילו אין לו קשב לשמוע את הסוף. הוא שומע לדוגמה ששר האוצר, שר הביטחון, שר הלא-יודע-מה, אומר: זה מעשה חמור – על המג"ד ועל הקצינים ועל החיילים. ואז הוא אומר: אוקיי, אם זה מעשה חמור, נקום בבוקר, נלך הלאה על מתקן צבאי בבית אל. למה לא? זה מה שהבנו.
בשורה התחתונה, כשיש התפתלויות ואולי מגנים, כן, אבל שלא נתפלא שהנוער הזה אחר כך גם זורק אבנים ובסוף גם יפתח באש על חיילי צה"ל, אחרי שכבר אנחנו יודעים שבכלא יושבים גם שלושה מאסרי עולם על שרפת משפחה פלסטינית בתוך זה, ואנחנו שומעים ששב"ס מקבל הנחיות איך להתייחס יותר יפה.
ובשורה התחתונה אני אגיד את זה ככה: כשהכול שיקולים קואליציוניים – אתה יודע את זה, אתה פה כמה שנים. מה זה שני שרים במשרד הביטחון? תגיד, מה זה החזירות הזאת? שר אוצר לא מספיק אם יש לך חמישה או שישה מנדטים? צריך גם שר ביטחון? שר אחד מקים התנחלויות במשרד הביטחון או מאחזים בלתי חוקיים; שר אחר צריך לשלוח לשם חיילים שישמרו עליהם; שר אחר – יש לו משטרה שאולי תאכוף את החוק ואולי לא. אז מה אתם מתפלאים?
כשהשיקולים הם באמת שיקולים של איך מחזיקים את הממשלה עם 30 ו-40, לא יודע כמה שרים, אז זה לא פלא שגם זהות יהודית וגם ביטחון המתיישבים מתפזרים פה בין כל מיני כיבודים שבסוף עולים לנו בחיי אדם. תודה.
409 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.