קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, ב-6 ביוני 1999 נבחר לראשות הממשלה אהוד ברק. אהוד ברק נבחר ברוב עצום, כמו שאתם יודעים, אבל לימים, מה שצד את אוזניי ועיניי זה המשא ומתן על ירושלים. חלק מהאנשים אמרו שזה רק משא ומתן טקטי, חלק אמרו שזה משא ומתן רציני, ממש על חלוקת ירושלים.
ואני מוצא את עצמי במוצאי שבת, כאשר המשא ומתן מתנהל – חלק במחשכים, חלק בצורה מאוד מאוד גלויה וברורה – יושב וכותב שיר. אמרתי, איך אני אעביר את המסר שלי? אני אשב, דרך שירה אפשר להעביר מסר יותר מאשר בצעקה. בשירה יש משהו מאוד מיוחד – אפשר להעביר גם מסר, אפשר להעביר גם רגש. ואני יושב וכותב. אני רוצה להקריא לכם את השיר, לי הוא מאוד חשוב. אחרי זה אני אספר מה עמד מאחורי השיר וכמובן ממי ביקשתי גם שיקריא לי את השיר במקום הזה לפני כמעט 20 שנה. הבטיחו שיקריאו אותו אבל לא הקריאו. כנראה הוא חיכה לי. הוא חיכה לי שאני אקריא את השיר.
הוא חיכה 20 שנה. הוצאתי אותו מהמגירה, הדפסנו אותו, ואני אקריא אותו. וזה הולך כך:
לירושלים שרים, לירושלים רוקדים, / לירושלים סוגדים, על ירושלים חולמים. / ירושלים היא לנו, היא לנו, ירושלים, ולאוהבינו. / ירושלים היא בירתנו ובירת עולם. / כולם רוצים בה, / כולם חושקים בה, / רק אנו זכינו בה. / הון עולם ייתנו, / כל העולם ירצו, / אך לנו היא. / נרצה שלום, נרצה שלווה, אך בלי חלק מירושלים, / לא תהיה נחמה. / בירת עולם תהיי, אך לעולם, לעולם, לא תיחצי.
אני כל כך נרגש שהקראתי פה את השיר. כשבאה אותה נציגה וביקשתי ממנה – זה מה שאני רוצה, אם תהיי במקום הזה. ואכן היא הגיעה למקום הזה, והיא נמצאת במקום הזה, ואני רוצה להודות לה שהיא חיכתה עם הדבר הזה עד שאני אגיע לכנסת ישראל ואקריא את השיר.
אני אקריא לכם שיר נוסף שכתבתי על ירושלים, כי זה יום מיוחד היום, היום זה יום ירושלים. מדי פעם אני חוטא בכתיבת שירה, אז זה חלק:
יפה את, בירתי. ככתר לראשי אשימך ובראש חוצות אזמר, / את יופייך אהדר / ועם פעימות ליבך אשורר./ קול נגינה ושיר יוצא מגרונך, להנעים באי חצרך. / כינור ונבל, צליל וזמר, / אתהלך בחצרך בגלימה ובכתר./ להאדיר שמך ולזכך יופייך, / לכל אוהבי מלכותך. / בפיוט ומזמור, בכינור דוד נצא במחול. / בפסיעות רגלינו נעלה אלייך, / לחגוג לך את ביכורי בנייך. / חומות סביב לך ככתר על ראשי, / יפה את בירתי.
398 מילים של מישל בוסקילה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.