קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר לירושלים, חבריי חברי הכנסת, שני ימים אנחנו מציינים היום: יום לזכר הנספים, לזכרם של יהודי אתיופיה – ואני מאמינה שלכל אחד יש מקום בארץ; אסור לשכוח את המסע הקשה שעברו יוצאי אתיופיה בדרך לארצנו, לארצם, כולנו ביחד, ותפקידנו לדאוג שלכולם יהיו זכויות ויהיה שוויון ושאף אוכלוסייה בארץ לא תרגיש מקופחת. וכמובן שצריך לדאוג שהילדים, במיוחד הדור הצעיר, ידעו וילמדו מה היה המסע הזה לארץ ישראל ומה האנשים עברו שם בדרך לפה.
אנחנו גם מציינים היום את יום ירושלים. יום ירושלים, הרבה שמחה, דגלים, שירים, ריקודים, ישיבות ממשלה חגיגיות. אני מאמינה שהריבונות היא לא בשירים, ולא בריקודים, ולא במילים יפות, ולא ב"תחזיקו". הריבונות היא אחיזה בשטח. ריבונות זה לתת לאוכלוסייה שירותי חינוך, בריאות, זבל, לפנות אשפה – זאת הריבונות. זה לא בחגיגות. ריבונות זה כל יום. והשטח, האדמה, זה הדבר הכי חשוב. ככה נבנתה מדינת ישראל. זה היסוד.
היום פתאום הבנתי שבמלחמת ששת הימים שחררנו את ירושלים בשישה ימים. אגב, בדקתי עכשיו, אנחנו שחררנו את ירושלים כבר ביום השלישי. כבר ביום השלישי שחררנו את ירושלים, כן.
אנחנו 600 יום במלחמה. אני רק אומרת שטוב שאז, באותה תקופה, מי שניהל את המדינה זה לא אתם, כי אחרת אותה מלחמה לא הייתה נגמרת לא בשישה ימים ולא אף פעם, כי זאת המדיניות של הממשלה הזאת. זה פשוט לא היה קורה. כי אז היה יושב ראש הממשלה וחושב: האם פוליטית שווה לי לשחרר את ירושלים? האם שווה לי לסיים את המלחמה? אז כנראה שאלוהים יודע לאיזה מסקנות הוא היה מגיע.
וגם עכשיו, אתה, השר פרוש, בישיבת ממשלה חגיגית בעיר דוד, איפה שישבתם שם, דיברת שזהו, אנחנו שחררנו את ירושלים מאונר"א. אני יכולה לבשר לך שלא. אני באותו יום הייתי בגבעת התחמושת – – –
יש לי את זה כתוב: זהו, שחררנו את ירושלים מאונר"א.
לא חשוב, אני אחיה עם זה בשלום. אמרת: שחררנו את ירושלים מאונר"א, זרקנו אותם מפה. זהו, אין פה את אונר"א. באותו יום הייתי במתחם אונר"א בגבעת התחמושת – ואללה, חי וקיים. הכול בסדר. ותראו את רוב חוצפתם – אני רוצה לצטט. אחרי שנכנסנו לשם – אנחנו ישראלים, אני חברת כנסת, אדמת מדינה – הם הזמינו משטרה; באה משטרת ישראל וגירשה אותי משם, לא אותם. שני ערבים ששומרים שם על כל המתחם הענק הזה בגבעת התחמושת, 32 דונם – אני לא יכולה להיות שם, הם יכולים. אז זה אפרופו ששחררת את ירושלים מאונר"א – חי ובוער. ואז באה התגובה של נציב אונר"א, רולנד פרידריך, החמוד הזה, מה הוא אומר? מזרח ירושלים מהווה שטח כבוש. הוא מגנה אותי על זה שאני, חברת כנסת, נכנסתי לשטח שלי, אדמות מדינה, ומביאה דגלים – אנחנו העזנו להביא דגלים בירושלים, ביום ירושלים, לשטח שלנו בגבעת התחמושת. קבוצה הביאה דגלים והקימה שלטים. שמתי שם שלט שתקום שם שכונה ירושלמית חדשה לזכרם של נרצחי 7 באוקטובר, והכול במטרה לתבוע את המקום עבור הקמת שכונה ישראלית חדשה. תראה את חוצפתי. אני רוצה שם שכונה חדשה. כן, אני רוצה את זה. משטרת ישראל שהוזעקה למקום כשלה בהגנתה – זה מה שהוא כותב – על חסינותו של השטח. הוא גם טוען שזה שטח עם חסינות. כן, משטרת ישראל בסוף גירשה אותי משם, ואותם השאירה, ברוב חוצפתם. אז יש לי מתנה בשביל השר פרוש. זה מנעול מהשער הראשי של אונר"א – –
– – עם מפתחות של השער הראשי של אונר"א.
אני מגישה לך את זה. קחו ותיכנסו לשם. הינה, כתוב פה בערבית – –
568 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.