קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, יום ירושלים הוא יום של חגיגה ויום של זיכרון; יום שבו אנו חוגגים את איחוד עירנו הנצחית, ויום שבו אנו זוכרים את אלה שלא זכו לראות את הניסים שאנחנו חווים. אלפיים שנה חזרו יהודים בתפילותיהם על המילים "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני". לא היה זה ביטוי פיוטי בלבד, זו הייתה התחייבות נפש שנחקקה בליבו של כל יהודי בכל מקום ובכל זמן. כאשר אנו מביטים אל עברנו הרחוק, אנו רואים כיצד תמיד, בכל דור ודור, נישאו עינינו אל הר הבית. "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כְּחֹלְמִים", כך כתב דוד המלך, וכך חלמו אבותינו לאורך הדורות. היהודים בגולה חיו את זיכרון ירושלים בכל תפילה, בכל חג, בכל שמחה ואבל. כשבנו בית השאירו קיר לא גמור לזכר החורבן. כשהתחתנו שברו כוס תחת החופה לזכר בית המקדש. ירושלים לא הייתה מקום גיאוגרפי בלבד, היא הייתה הנשמה שלנו.
היום אנו מציינים גם את יום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל. יהודי אתיופיה שמרו במשך מאות שנים על חלומם לעלות לירושלים בתנאים בלתי אפשריים. הם קראו לעצמם "בית ישראל" ושמרו על מסורת עתיקה הקושרת אותם לציון. כשהם התפללו "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", הם ידעו שהדרך אליה עוברת דרך מדבריות ומכשולים שקשה לתאר. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", כך ניבא ישעיהו הנביא, וכך האמינו יהודי אתיופיה – שגם בהיותם במרחק אלפי קילומטרים מירושלים, התורה והאמונה יגיעו אליהם וישמרו את זהותם היהודית. היום, כאשר אנו יושבים כאן בכנסת ישראל בירושלים הבנויה, עלינו לזכור שהנס הגדול שלנו בנוי על כתפיהם של אין-ספור יהודים שלא זכו לראות יום זה. יהודי אתיופיה, שחלקם נספו בדרכם אל ארץ הקודש, יהודי תימן, יהודי מרוקו, יהודי פולין ורוסיה – כולם חלמו את החלום הזה.
"עֹד ישבו זקנים וזקנות בִּרְחֹבות ירושלים", כך הבטיח זכריה הנביא. היום אנו רואים את הגשמת הנבואה הזאת בכל פינה ברחובות עירנו. זקנים וזקנות מכל קצווי תבל יושבים בגינות ירושלים, מספרים לנכדיהם סיפורים מהמולדת הרחוקה ובונים עימם מולדת חדשה. בזמן שאנו חוגגים אנו גם נושאים באחריות כלפי זכרם של אלה שלא זכו להגיע, יהודי אתיופיה שנספו במסעם אל הארץ המובטחת נשאו את ירושלים בליבם ולא זכו לדרוך על אדמתה.
כמי שגדל בירושלים, אני מודע לכך שמה שנראה עבורנו מובן מאליו – ללכת ברחובות העיר, ללמוד בה ולחיות בה – היה במשך דורות חלומם של אבותינו בגלות. הזכות לחיות בירושלים אינה מובנת מאליה. עבור דורות רבים היא הייתה תקווה רחוקה. יום ירושלים הוא יום של הכרת תודה על הנס, אך גם יום של התחייבות להמשיך לבנות את העיר, לפתח אותה ולרומם אותה, להיות מאוחדים כולנו סביב ירושלים בירתנו, בירת הנצח של העם היהודי לנצח-נצחים. ויתקיים בנו הפסוק: "שאלו שלום ירושלָ͏ִם יִשלָיוּ אֹהבָיִך". תודה רבה.
426 מילים של יונתן מישרקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.