קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, פעם ראשונה – אני רוצה להתייחס לאופוזיציה: חבריי, אתם מנצלים את המקרה של החטופים. כשחמאס חטף הוא לא הבחין בין ימין לשמאל, בין קואליציה לאופוזיציה, בין עולים חדשים לוותיקים, בין דתיים לחילונים או בין ערבים ליהודים. אבל לאורך שנה שלמה, אפילו שנה וחודשיים, הניצול הזה, השימוש הפוליטי, באמת עבר את הגבול. בכל מקום אני שומעת. נכון, הכאב הזה של כולנו, החטופים צריכים לחזור הביתה, יותר מדי זמן הם שם. הכאב הזה הוא של כולנו. אבל השימוש הזה בכל מקום, בכל פינה, כאילו לנכס את כל החטופים, או המשפחות שלהם שייכות לצד פוליטי, לאופוזיציה – אני מרגישה – באמת לא הוגן, לא פייר. בכל מקום שואלים אותי, ואני גם רואה.
לכן אני חושבת שנצא מזה, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה. תצאו מזה, ותראו את זה כאחד. לכולנו כואב. לכולם. הם לא של צד אחד.
בוודאי, חברתי, אני מסכימה, שיחזרו, אבל אי-אפשר להשתמש בזה. אתם משתמשים בזה. בכל הנאומים שאני שומעת בכל מקום – – –
בוודאי שכן הייתי בכיכר החטופים.
בואו אני אגיד לכם: איך שאתם משתמשים במשפחות החטופים או בחטופים – – –
אתם משתמשים בזה לפוליטיקה. ניצול פוליטי.
אתם מנצלים את זה ניצול פוליטי.
לכן אני אומרת את זה: הגיע הזמן. בואו תפסיקו את זה.
אני מדברת על הניצול הפוליטי. על זה אני מדברת.
תשמעו, הכאב הזה הוא של כולנו. כאב של כולנו. אבל אתם הופכים אותו לצד שלכם. זה לא נכון. חמאס לא בדק אם זה בקואליציה או באופוזיציה או איזו דעה פוליטית יש. אל תנצלו. אל תשמשו בזה. די כבר, נמאס אפילו לשמוע את זה, תאמינו לי. הציבור חכם, הציבור מבין את זה, הציבור יודע, באמת. אז לכן אני הייתי אומרת: תפסיקו את השימוש הפוליטי הזה.
282 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.