קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברי וחברות הכנסת שהזכירו את האחים, האחיות, הבנים, הבנות, הנכדים, הסבים, הסבתות – הסבתות חזרו – שנמצאים בשבי החמאס. אני אומר לכם בתור מי שבא מהדרום, חי בדרום, משפחתי שם וחבריי ובני משפחתי – חלקם חזרו, חלקם כמוני, כל הזמן שם, אבל חלקם נמצאים בחוץ, עדיין במלונות, פזורים בארץ, ולחלקם קשה לחזור – קשה בגלל הטראומה, קשה משום שהטרור הצליח לחרוץ בנשמותיהם שסעים קשים, וקשה משום שאכן קולות המלחמה נשמעים הרבה פחות מבעבר, אבל עדיין קיימים.
ובהינתן כל זאת, אדוני היושב-ראש, אני אומר שחובתנו – חובת מדינת ישראל, חובת ממשלת ישראל, חובתו של ראש הממשלה – להתייצב עם הפנים לצפון, להרגיע את הדרום, להגיע אל אותו מתווה שהוסכם בקבינט המלחמה, אותו מתווה שלצערנו חשנו לפני כמה חודשים שראש הממשלה אינו מתכוון לקיים אותו, המתווה שהוא עצמו כונן, ולהגיע אל יישום המתווה להשבת החטופים, על כל המחירים שבו. לא כי בדרום הכול מושלם אנחנו פונים אל הצפון, אלא כי התפוקה השולית של המבצע הולכת ופוחתת, והסיבה היא סיבה חיובית בעיקרה: בתשעת – עוד מעט עשרת החודשים של המבצע, אנחנו מוטטנו את עיקר היכולות המשמעותיות של חמאס והג'יהאד האסלאמי. אין מצב שבכמה שבועות אנחנו מחדשים את הכוחות הללו. וגם מי שגר, כמוני – ושכניי וחבריי ושותפיי צריכים לדעת שזאת המציאות כדי שנוכל לעשות מה? להחזיר את השקט, את היציבות, לפחות הסבירה, ההגיונית, גם לצפון. אנחנו חייבים לקחת את המחירים שכלולים במתווה הזה, ולא להישען על אמירה שאין לה על מה לסמוך של "עוד רגע מנצחים".
חברות וחברים, חיילות וחיילים, אנחנו עשרות שנים נלחמים ביהודה ושומרון. אני רואה כאן במקום הזה אנשים שדרכו בסמטאות קסבה ובפיסטינים ורדפו אחרי מחבלים בעשרות השנים האחרונות, וככה זה נמשך גם כעת, לצערי הרב, וכך יהיו פני הדברים גם ברצועת עזה. אל נשלה את עצמנו שאנחנו כפסע לפני איזה ניצחון מוחלט. אנחנו לפני שנים של מאבק. וגם סוגיית שחרור המחבלים, שהוא מחיר גדול, עומדת מולה מדיניות. המדיניות שלנו, חופש הפעולה שאנחנו נצטרך להגדיר לעצמנו, תעמוד מול המחיר הזה.
אני רוצה לסכם, חברים וחברות. אנחנו נמצאים בסיטואציה שכבר לפני כמה חודשים היה אפשר לעצור את הלחימה, לא מפני שאין לנו מה לעשות שם בתחום הצבאי, אלא מפני שנשמות רכות של צעירים וצעירות ומבוגרים ישראלים וישראליות במספרים תלת-ספרתיים נמצאים שם, והם צריכים לחזור הביתה. אסור לנו להפקיר אותם פעם שנייה, וחובתנו לקחת את המחירים הללו, את הסיכונים הסבירים האלה.
ויש לכך עוד נימוק אחד גדול, אדוני היושב-ראש. בניגוד לשמועות, אנחנו חזקים, אבל איננו כול-יכולים. גם הצבא הרציני הזה, העוצבות המשמעותיות, החטיבות והגדודים של המילואים, צריכים לנוח. יש לנו עוד משימות גדולות, ומי שמתכוון ברצינות להתבונן בצפון, צריך להיערך לכך, לתת את הנשימה, צריך לתת לכוחות שלנו לחזור אלינו. והבונוס הנוסף, אדוני היושב-ראש, הוא כמובן הקואליציה האזורית שתכונן במהרה בימינו כנגד איראן, ובתנאי שנדע לעצור ולקבל את ההחלטות הנכונות. תודה.
448 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.