קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני נחשפתי למכתב ששלח שר החינוך, ביחד עם יושב-ראש השלטון המקומי, בקשר לקיצוץ של 250 מיליון שקלים מתוכנית ניצנים. מישהו מכיר את זה?
250 מיליון שקלים. עכשיו, ככה, לסבר את האוזן, לפני שעוד הייתי נבחר ציבור ברשות המקומית הובלתי את המחאה עושק הצהרונים ב-2016. בעקבות המחאה, אנחנו יודעים, ביחד עם קרן מרציאנו, תוכנית חיסכון, הגענו לחוק הצהרונים. ועכשיו אני קורא ששר האוצר החליט לקצץ 250 מיליון שקלים. בעצם תוכנית ניצנים מסבסדת את העלות החודשית של צהרון לפי מדרג סוציו-אקונומי לכל רשות. הקיצוץ הזה, אם הוא יקרה, יפגע ישירות בכיס של ההורים. זה עוד נטל כלכלי עלינו שהממשלה הזאת דואגת לו בזמן מלחמה. מדהים שאף אחד לא יודע על מה מדובר. אדוני שר הכלכלה, ידוע לך על מה מדובר? אנחנו מדברים כאן על הורדת יוקר המחיה, ומתחילת שנת הלימודים הבאה כל הורה במדינה ישלם למעלה מ-100 שקלים בחודש תוספת על העלות החודשית של הצהרון. שניים, שלושה ילדים – תעשו את החשבון השנתי – זה אלפי שקלים.
אני רוצה להקריא כמה דברים מאותו מכתב ששלח שר החינוך. אני תוהה למה שר החינוך צריך לשלוח מכתב ולא לקבוע פגישה עם שר האוצר; אפשר לדבר לפעמים על הדברים, כשמדברים אנחנו יכולים לפתור: תוכנית ניצנים נבנתה ביסודה כחלופה להארכת יום הלימודים וסבסודה על ידי המדינה, כדי להקל על הנטל הנגזר מכך להורים, תוך הנעת המשק – עכשיו, אנחנו בזמן מלחמה. מה יותר חשוב מלהניע את המשק שלנו ולאפשר להורים להתעסק בפרנסה ובעבודה? כי מי שלא יוכל לשים את הילד בצהרון, צריך לסיים את העבודה מוקדם יותר. ואנחנו צריכים לדאוג – המדינה רוצה שההורים יצאו לעבוד, כמובן, נשים וגברים. לצד המצב המלחמתי והצרכים התקציביים העומדים בפנינו ובפני מדינת ישראל, אנו מתריעים כי מצב המשפחות בעת הנוכחית הינו מורכב במיוחד, הן עבור ההורים וודאי עבור הילדים. אי-אפשר שלא למחות על קיצוץ של 250 מיליון שקלים, שפוגע בסופו של דבר בכיס של כל הורה במדינת ישראל. מאות שקלים – עד שהגענו למצב שבו המדינה מכירה בזה שיום הלימודים הוא יום לימודים קצר, וצריך למצוא חלופה להורים, ויש צהרון, והמדינה מסבסדת, עכשיו שר האוצר החליט להכניס את היד לכיס שלנו ולהעלות את המחירים של הצהרונים בחזרה. אני אשמח שחבריי בקואליציה יבדקו את הנושא.
כיתות א'-ב' וגני ילדים, קיצצו בכיתות א'-ב' וגני ילדים. זאת אומרת – טלי, חבל, כאילו, אלה הדברים, אני חושב שאין עליהם מחלוקת.
אין ימין ואין שמאל. כל הורה במדינת ישראל שצריך לצאת למקום העבודה, לפרנס את הבית שלו, צריך לדאוג לכך שהילדים שלו, שמסיימים ב-12:45 את הגן, תהיה להם מסגרת חינוכית ראויה, ואלה צהרונים. ועכשיו המדינה באה ואומרת: תקשיבו, אנחנו מקצצים. על חשבון מי? על חשבון הילדים.
אדוני היושב-ראש, לפני שאני אסיים, אני רוצה להתייחס ל-115 חטופים וחטופות, לאריאל ביבס, שחוגג יום הולדת חמש. אני תוהה איך אנחנו והציבור הרחב לא עושים, לא לוקחים חלק יותר אקטיבי בדבר הזה. התשובה היא שאף אחד כאן בתוך – האקווריום, אני קורא לזה – המליאה, אף אחד לא יכול לתאר לעצמו מה זה ילד שבוי בידי חמאס. לאף אחד אין את האומץ לחשוב אם הילד שלו עכשיו היה יושב במנהרות חמאס. ואנחנו צריכים להיות אמיצים ולא להוריד את הנושא מסדר-היום, ולדאוג שכל החטופים והחטופות יחזרו, בעזרת השם, במהרה למדינת ישראל ולמשפחות שלהם. תודה רבה.
510 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.