קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן. אתמול עשינו סיורים. לא רק אני, אני מניח שרובכם מבלים בכפרים הדרוזיים, ועולה השאלה מתי, לפי מה שאתם הבטחתם, תביאו תיקון לחוק הלאום או תיקון לחוק שיסדיר את המעמד של החברה הדרוזית במדינת ישראל. אני לא אנקוב בשמות, אבל אתם הבטחתם שתעשו את התיקון הזה.
התקציב, אנחנו דואגים לזה, ולדעתי, גם בעזרת חבר הכנסת ינון אזולאי ויו"ר ועדת הכספים תגיע החלטת הממשלה 708, אם לא השבוע אז בשבוע הבא.
נכון. אגב, אתה יודע בזכות מי? לפרגן לעצמי?
לא, לא. מה שעלה לוועדה – חד-משמעי אנחנו.
בזכות? לא, אני אחכה שאתה תפרגן לי, בטח.
אמן. אז כל הכבוד, קודם כול, שמביאים את החלטת הממשלה.
אני לא בהחלטת הממשלה, אני הייתי עושה החלטות שונות, אבל בסדר, אני שם את זה בצד. העניין של חוק קמיניץ וחוק הלאום, זה משהו שאני לא יודע איך אתם לא נתקלים בו כל פעם שאתם מסתובבים בחברה הדרוזית. אני רוצה להגיד לכם שלי כחבר כנסת, למרות שאני הצבעתי נגד – לא הצבעתי נגד חוק הלאום, כי את זה העברתם בקדנציות שונות; אני הצבעתי בעד התיקון לחוק הלאום, שכן נותן את המילה "שוויון", ומייחס לחברה הדרוזית שוויון בחברה מתוקנת במדינת ישראל. כי יש קטע אצלכם, אני אגיד, בצד הזה, השמאלי מפה – ועכשיו בכלל אפשר לדבר על מה זה ימין ואיך מדינת ישראל ממתינה לתגובה מאיראן, ותודה רבה, ממשלת הימין, על הביזיון הזה – איך זה נהיה, כאילו הם צריכים להתחנן אליכם, החברה הדרוזית, שתיתנו להם את ההכרה ואת השוויון שמגיעים להם. איך יש לכם בכלל פנים לדבר עם החבר'ה? איך יש לכם פנים להיכנס ליישובים ולבקר ולהביע תמיד את הצער וההזדהות, ולהגיד שיש ברית דמים בין החברה הדרוזית למדינת ישראל, אבל לתת להם את השוויון הבסיסי, גם בהכרה, גם בזכויות וגם בחוק קמיניץ – כשאתם מסרבים עדיין לחבר לחשמל שכונות שלמות ולהסדיר את כל נושא התכנון והבנייה בכפרים וביישובים, ותוכניות מתאר ואלף ואחד תקציבים שהם צריכים לקבל מהמדינה, בדיוק כמו כל יישוב יהודי במדינת ישראל – זה לא. זה עדיין נשגב מבינתי, איך אתם לא מסוגלים לעשות את זה. אבל הלוויות – אתם תמיד שם, תמיד לוחצים את הידיים. יש גם שרים שמגדילים לעשות ומעלים את התמונות. איך הם אוהבים את התמונות, להראות: אנחנו תמיד שם ותמיד נהיה, ותודה רבה על התרומה – עד שזה נוגע לשוויון, עד שזה נוגע לחיבור לחשמל, עד שזה נוגע לתכנון ובנייה ועבירות תכנון ובנייה במדינת ישראל. אבל לזה כמובן חבורת הצרצרים, אני לא מצפה מכם.
אני שוב חוזר לאירועים שעכשיו קורים בכניסה לבקו"ם במדינת ישראל. וזה כבר לא עכשיו, אלא הפרעות האלה של הפלג החרדי הירושלמי, וכל אחד, זה התירוץ שלו, הוא כבר נותן את השם של הפלג שמותר או אסור לו להפגין. גם עיתונאים, תוקפים אותם עכשיו בכניסה. למשל, עיתונאית מערוץ הכנסת – אני לא יודע אם אתם ראיתם – שופכים עליה מים, זורקים עליה בקבוקים, לוקחים צואה מהפרשים וזורקים עליהם. אותו דבר היה בשדה תימן, עם החתולים הסמוראים, שנהרו לשם, שתקפו את אורי איזק מערוץ 12. גם זה כבר בסדר, וזה מצטרף לתקיפות עיתונאים, גם בהפגנות, גם במשחקי כדורגל, עם חיים לוינסון. זה כבר נהיה גם שגרה. אתם מנרמלים את כל הטירוף הזה, החל מפריצות לבסיסי צה"ל, תקיפות עיתונאים. זו המדינה שאתם מביאים אותנו אליה, ממשלת הימין ימין. אין סדר, אין חוק, אין כלום.
אבל הביזיון הכי גדול, שעוד ידובר עליו אני מניח, זו הציפייה שלנו שמדינת ישראל, המעצמה הגדולה, שגדול הדור, מר ביטחון, עם השלטים של טראמפ ופוטין וכל הווג'ראס שכאילו אתה עושה עלינו – אנחנו יושבים ומחכים שמישהו יתקוף אותנו, ואז אנחנו נתכנן את התגובה על התקיפה. זה ביזיון. אני פשוט בהלם, פשוט בהלם, איך מדינה שלמה יושבת ומחכה. אתה כבר מכין את המים בממ"דים, אנשים מבטלים אירועים, כי מישהו אמור לתקוף אותנו. זו פשוט שערורייה.
משפט אחרון. זה במקום שראש הממשלה יעלה ויגיד דבר אחד: טיל אחד שיעוף עלינו – אין ביירות, ועכשיו נראה אתכם תוקפים. זה ביזיון. ימין ימין, לעד אתם תיזכרו לאן הבאתם את מדינת ישראל. עם אפס הרתעה. אפס הרתעה.
643 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.