קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני באמת מקווה שהרפורמה הזאת תקל ולו במעט על יוקר המחיה, על האינפלציה הגואה, על דירוגי האשראי שנשחקים, על ההשלכות על הכיס של כל אחד ואחד מאיתנו.
היום, 304 ימים למלחמה, 115 חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס. היום זה גם יום ההולדת של ילד קטן, אריאל ביבס. במציאות נורמלית ילד בן חמש חוגג עם החברים בגן הילדים עם זר, בלונים, עוגה. במציאות נורמלית ילד בן חמש קם בבוקר במיטה שלו לבית מלא בבלונים, בשירה, במתנות. במציאות נורמלית ילד בן חמש – – –
במציאות נורמלית, יום הולדת חמש הוא יום מלא משפחה, סבים, הורים, אושר, צחוק, אהבה. במציאות נורמלית – – –
במציאות נורמלית ילד בן חמש לא נמצא 304 ימים במרתפי ארגון טרור אכזרי. במציאות נורמלית ילד בן חמש, ההורים שלו ואח שלו נמצאים בבית יחד.
ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הפקירה את אריאל ביבס. כבר 304 ימים שהיא מפקירה אותו ואת שאר החטופות והחטופים. אריאל ביבס חייב לחזור הביתה. כפיר ביבס, אח שלו, חייב לחזור הביתה. שירי וירדן ביבס, ההורים, חייבים לחזור הביתה. כל החטופות והחטופים חייבים לחזור הביתה עכשיו. אז אדוני ראש הממשלה, זאת האחריות שלך, אתה הראש. יש הסכם להשבת חטופים, והתפקיד שלך הוא לקדם את ההסכם, לא לטרפד אותו.
ברשותכם, לכבודו של אריאל בן החמש, אני רוצה לסיים בשיר של נועם חורב, שיר מרגש שנקרא "ניפגש בחלומות". השיר נכתב בתקופת הקורונה, כשהיינו רחוקים אחד מהשני, אבל הוא כל הזמן מתכתב לי במוח עם המציאות שלנו ועם גורלם של החטופים. אז "ניפגש בחלומות" של נועם חורב: "עוד נחזור להיפגש, להסתכל שוב בעיניים / יש פקק תפילות כבד בנתיב של השמיים. / אבל החוט הדק בינינו אף פעם לא נקרע. / עוד נצחק שם על הכול, לא תהיה לנו ברירה. // עוד נצא שוב לטייל בבוקר של שבת, / נחזיר את השגרה האבודה לאט-לאט. / נקום מהספה, ננשום את האוויר, / למדנו עם הזמן שהכול כל כך שביר. // ובינתיים ניפגש בחלומות. / אני איתך בכל שעה, בכל הנשימות. / ואם אתה עמוק מתחת לשמיכה / תשאיר לי את הדלת חצי פתוחה. // אני שולחת ידיים ארוכות / הן מחבקות אותך עכשיו, הן מחבקות. / ורק תזכור שנייה לפני שאתה נרדם. / שגעגוע הוא הדבק הכי חזק בעולם. // עוד נחזור שוב לשחק, להתפרק בחיבוק. / השנייה הכי קשה היא אחרי הניתוק. / ושער הדמעות שלי נפתח שוב לרווחה, / כי יש עוגה ויש נרות, אבל אין לי כאן אותך. // עוד נחזור להיפגש, נשכב סתם על הגב, / לא ניקח שום דבר כמובן מאליו. / וגם אם נרגיש שעברו מיליון שנה, / נמשיך, כאילו כלום, כאילו כלום לא השתנה".
אז אני באמת נושאת תפילה שאריאל ביבס וכל משפחתו יחזרו במהרה לישראל.
430 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.