הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, בשבוע שעבר קרה דבר מאוד חמור בוועדת החוץ והביטחון. האמת היא שזה לא היה צריך להפתיע אותי אחרי השנה האחרונה בוועדה – לא המריחה ולא ההסתרה, לא אוזלת היד וחוסר האכפתיות. אנחנו רואים את התופעות הללו של רבים מהפקידים והגנרלים, ואני כנראה מסרב להתרגל. במה מדובר? במה שמכונה "השמורה ההסכמית". השמורה ההסכמית – אני אומר לטובת מי שלא מכיר – היא המרחב מדרום לירושלים, בעצם מדרום ירושלים, אזור בית לחם עד בקעת ערד, מדבר יהודה שבין ים המלח לבין יישובי גוש עציון והר חברון.

עכשיו, בהסכמי ואי השטח הזה הוגדר כשטח B, אבל בהסכם, אדוני היושב-ראש, נאסרו בו כל בנייה וכל שינוי בשטח. כידוע, הסכמים הם לא הצד החזק של הרשות הפלסטינית, שהיא רשות של שקר, עוול והפרת הסכמים, ולכן מה שקורה בשמורה הזאת, במדבר יהודה שלנו, שקרוי מדבר יהודה, ששייך לנחלת יהודה, הוא השתלטות מסיבית על מדבר יהודה במשך שנתיים וחצי, שלוש.

זה לא משהו מקרי, כלומר לא מישהו מהכפר שתפס איזה מערה או השתלט על איזה ג'בל קטן או משהו כזה; מדובר על מעל 3,000 בתים שנבנו, 7 קילומטר, 3,000 מטר רק מאז 7 באוקטובר, 400 ומשהו בתים מאז 7 באוקטובר, כלומר שיטה מכוונת, תפיסה של כל הגבעות, צימוד לבתי גוש עציון, כפר אלדד, נוקדים, תקוע וכו'.

לתוכנית הזאת יש שם, אנחנו מכירים את זה – הם קוראים לה "מדינה פלסטינית", הפרויקט שחשבנו שהסתיים ב-7 לאוקטובר. ראינו מה עושה מדינה פלסטינית, מה עושה רצף כזה, מרחב כזה שכולו מהווה רצף טריטוריאלי של פצצות, של טרור, של ידע של טרור ושל מעבדות נפץ. את כל זה חווינו על בשרנו ובשר ילדינו, אבל יש כאלה אצלנו שלא מסוגלים להיפרד מחזון המדינה הפלסטינית, שהוא בעצם חזון השמדת ישראל, וממשיכים לתת לו לקרום עור וגידים – לא רק עור וגידים, גם מנהרות ובניינים.

דוגמה מצוינת היא בדיוק הדוגמה הזאת – קוראים לה "השמורה ההסכמית". עכשיו אני רוצה לספר את הסיפור של השמורה ההסכמית: שר הביטחון מגיע, אתה זוכר את זה, לפני שנה, רואה את ההשתוללות, רואה את ההפקרות, נותן הנחיה לעצור. זה מרגש מישהו? לא. מגיעה ועדת החוץ והביטחון – אותו דבר. מרגש מישהו? לא. יועמ"ש משרד הביטחון – אחרי שיועמ"ש איו"ש מתקשה להתייחס לעניין, יש חוות דעת ראשונה של יועמ"ש משרד הביטחון, חוות דעת שנייה – טוב, מגיע יועמ"ש איו"ש, מתייחס לעניין, מספר לנו בוועדה. הוא שואל את אלוף הפיקוד אם יש חוות דעת ביטחונית. כי אם יש חוות דעת ביטחונית, הוא יכול לפעול להריסת הבתים. אומר לו אלוף הפיקוד: אין סכנה ביטחונית.

עכשיו אני רוצה לומר לכם ולך, אני הלכתי לוועדה, ראיתי את חוות הדעת הזאת של האלוף שפרש בשבוע שעבר, האלוף פוקס, והדבר היחיד המסוכן, הסכנה הביטחונית שיש בחוות הדעת הזאת היא חוות הדעת עצמה – היא עצמה סכנה ביטחונית. כי מה עושה האלוף פוקס? הוא מונה שם – אומר שזה שבונים בתים סמוך לבתים, זה לא סכנה ביטחונית. כלומר אמת המידה היחידה שלו לחוות דעת ביטחונית היא אם מסוכן, מה שנקרא, הירי הישיר של הקלצ'ניקוב מבית לבית. גם על זה אפשר להתווכח. יש עוד שלהבת פס, השם ייקום דמה, ויש עוד רשימה ארוכה שיכולה להתווכח גם עם חוות הדעת הזאת, אבל ריבונו של עולם, מושגי הביטחון – אתה לוקח אזור שלם – אתה יודע, חבר הכנסת ואטורי, אפשר לקחת – – –

אפשר לקחת את רצועת עזה, לעשות copy-paste – לא אותו גודל, קצת יותר קטן – לאזור הזה שבין ירושלים לבקעת ערד, רצף שלם, אקס-טריטוריה. בונים אקס-טריטוריה שתיתן מעבר ממזרח ירושלים, דרום ירושלים, להר חברון, אקס-טריטוריה של פצצות, של מעבדות נפץ, של הברחות, של הברחות מידע.

כל זה – וזה לא נחשב חוות דעת ביטחונית, כאילו לא למדנו כלום מ-7 באוקטובר.

אני אסיים בדבר אחד: כל זה לא נגמר, לא נסיים את הסיפור עכשיו, כי זה סיפור ארוך. כמובן, בכלל אלוף הפיקוד הוא ריבון בשטח, הוא לא צריך את משרד המשפטים. בכל זאת מחכה יועמ"ש איו"ש, יועמ"ש משרד הביטחון, למשרד המשפטים, לפגישה עם המשנה ליועמ"ש. אני אומר לכם, זה לקח שבועות, גם זה לא קרה בלי שהתערב פה מישהו, דווקא מהאופוזיציה משום מה. וחשבנו בשבוע שעבר – ובזה אני מסיים – כשבאנו לוועדה, הייתה פגישה עם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, והעסק הזה נגמר. ואז באה הפצצה, שקודם כול עוד יש השלמות לפגישה, מה שנקרא – –

אני מסיים. – – גם הפגישה המיותרת לא נגמרה, וגם צריך בעצם לחוקק צו אלוף, דבר מיותר לחלוטין. אבל גם הצו הזה, לא בטוח איזה בתים הוא יוריד ואיזה לא. הדבקות הדתית בחזון המדינה הפלסטינית של כמה אנשים – עדיין – במערכת הצבאית והפקידותית מחזירה אותנו ל-7 באוקטובר. אני מקווה מאוד שנתעורר בהקדם. תודה.