הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני עדיין מנסה לעכל את – לא יודעת איזו מילה יותר מתאימה – הקרקס, דרמה, הצגה, שהייתה פה כשעלה לכאן השר שאמור להיות אמון על הביטחון של האזרחים. הכותרת והתוכן של הצעת האי-אמון הייתה על הנושא של הפשיעה הגואה, והוא דיבר על הכול – כמובן שהכול כמעט שלא נכון – אבל לנושא עצמו לא התייחס. הוא שמח על זה שאנשים נרצחים בחברה הערבית.

כל הזמן, בכל ישיבת ועדה שדנה בנושא הזה, הטענה הראשונה שאנחנו שומעים מאנשי המשטרה היא שאין מספיק כוח אדם כדי לטפל ואין משאבים. אבל בבוקר, בדיוק באותה שעה שהיה הרצח בדיר חנא והבן אדם השני במצב מאוד קשה, באותה שעה היו 500 שוטרים ששומרים על פעולת ההרס בגריפאת, בזרזיר. איך? איך? מאיפה יש 500 שוטרים לזה ואין שוטרים שיטפלו בנושא של הפשיעה?

מדבר על משילות ועל סדר. אולי תפיסת המשילות שלנו מעוותת? שמישהו יסביר לנו שארגוני הפשע שולטים לא רק בחברה הערבית, שמענו – במדינה. אז המשילות לא חשובה? הסדר לא חשוב? ההצלחה שבן גביר יכול להתגאות בה באמת היא שני דברים: לרצוח ערבים ולהרוס את הבתים שלהם. מתאים לו הדבר הזה, כי הוא מאמין, זאת האג'נדה שלו, זאת ההצלחה שהוא יכול להתגאות בה – והוא כן עושה את זה.

אבל אני אגיד מהמקום הזה: זאת בושה וחרפה – –

– – לשר שאמון על ביטחון האזרחים במדינה.

הורס את הבתים שלהם – –

– – ושותף לרצח שלהם בזה שלא עושה את המוטל עליו.