קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, במוצאי שבת – אפשר להגיד כבר ביום ראשון – ראינו ניסיון רצח של הנשיא לשעבר של ארצות הברית דונלד טראמפ. אני אומרת את זה כי למזלנו, ברוך השם, אצלנו זה לא קרה. ההסתה שיש נגד ראש הממשלה ומשפחתו, שרים, פוליטיקאים – כל הסתה יכולה לגרום למצב יותר גרוע ממה שראינו בארצות הברית, לרצח.
האם אין לנו אחריות למנוע את זה? האם אנחנו לא יכולים להשתמש בשפה יותר נאותה? האם אנחנו לא יכולים להביע את חילוקי הדעות האידיאולוגיים בשפה מתורבתת? זה חבל מאוד. אני אומרת את זה על כולנו – יש לנו אחריות. מסתכלים עלינו כנציגי ציבור, הדור הצעיר, הילדים, מסתכלים, ומה הם לומדים מאיתנו? הסתה? גידופים? איך זה יכול להיות? אפשר לחלוק, אפשר לא להסכים. אתם יודעים, אני אספר לכם, לפני שעה דיברנו בפרסה – חברי חבר הכנסת קלנר אמר דבר מאוד מאוד נכון, הוא אמר: כשאנחנו רואים ברחוב מישהו מקלל, נתחיל לצלם אותו והוא יירגע. אבל מה קורה בבית הזה? כשרואים מצלמה, זה להפך – כולם מגבירים את הקול, מתחילים לגדף, והסתה.
אני אומרת, יש לנו אחריות, זה בידנו למנוע את זה. אפשר לא להסכים, זה גם בריא לא להסכים, אבל הסתה? אני אומרת את זה, תסתכלו. אתם יודעים מה יותר גרוע? רואים בהסתה כאילו אנחנו גיבורים. חברים, זו האחריות שלנו. כולנו בבית הזה נשתמש בשפה מתורבתת; את חילוקי הדעות שלנו נביע בצורה מאוד משכנעת. מותר לנו לא להסכים, אבל לגדף, לקלל, בשביל מצלמה? אני לא חושבת שזה שווה. גם הסתה – אנחנו חייבים להפסיק את זה. די להסתה. זה יכול להיות לכל אחד – אנחנו שומעים את זה – זה יכול להיות בצד השמאלי, בצד הימני, אצל כולנו. אנחנו צריכים להיות דוגמה למי שמסתכל עלינו, לדורות הבאים. יש לנו אחריות.
279 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.