קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כמו הסיפור המופלא של בנג'מין באטן, שהלך והפך לצעיר יותר ויותר ככל שהתבגר, ככה גם הסיפור המופרע של בנג'מין נתניהו – מטרות המלחמה בעזה. ככל שאנחנו מתקדמים בלחימה, מתגלה שאנחנו מתרחקים מהשלמתה. בפברואר נתניהו אמר שאנחנו במרחק נגיעה מהגשמת מטרות המלחמה. זאת כנראה הייתה יד מאוד ארוכה, אחרת, איך אפשר להסביר שבאפריל הייתה נסיגה ל"אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט"? ולאחרונה התברר שבעצם לא מספיק עוד צעד אחד קטן, אלא אנחנו "מתקרבים לסיום השלב של חיסול החמאס", ובאותה נשימה הוא גם הבהיר: "הפסקת המלחמה? לא יקרה".
ניהול המלחמה של נתניהו הוא כמו מפל שמתחתר לאחור במעלה הנחל, ורק הולך ומתרחק מהים שאליו שואפים המים. ככל שאנחנו מתקדמים במלחמה בעזה, מתברר שאנחנו בעצם מתרחקים מסופה. וככל שאנחנו מתקרבים פיזית אל 120 החטופות והחטופים, ככה אנחנו מתרחקים מהסיכוי להשיב את כולם הביתה כשהם עוד בחיים. תחושה קשה ומתמשכת של העדפת שיקולים פוליטיים על פני החזרת החטופים והחטופות, העדפת שיקולים פוליטיים על פני גורל החיילים והחיילות שלנו. ממש מלכודת טרגית – ככל שהישגי הצבא והלוחמים הגיבורים יהיו גדולים יותר, כך יגדל המסמוס שלהם על ידי ההנהגה.
ובואו נאמר את האמת, הסיבה שבגללה מלחמת נתניהו לא תגיע אל קיצה היא שאז תקום ועדת חקירה, ואז יהיו בחירות, ואז יימשך משפטו הפלילי. כל מי שיצא לו להיות בסביבתו ובממשלתו של נתניהו יודע שזה המצב – קואליציה של 64 חסרי אחריות, 64 שיודעים ושותקים, יודעים וממשיכים במצעד האיוולת שככל שנמשיך לצעוד בו, כך נתרחק מהיעדים ומהמטרות שלשמם יצאנו לדרך.
231 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.