קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שמסעיר מאוד את כולם בחוץ – אולי צריך להסעיר יותר, לא מסעיר פה מספיק בבית – הזכויות והצרכים של משרתי המילואים שלנו. עם כל סבב שנקראים אליו למילואים, סבב שני, וכבר סבב שלישי, הנזק המצטבר לעסקים שלהם, למשפחות, לבריאות שלהם, לשגרה שלהם, הולך וגדל.
עכשיו, מה אנחנו עושים פה בבית? לא מספיק. עושים; לא מספיק, צריך לעשות יותר. אני הנחתי היום את הצעת החוק שלי להקמת מינהלת מילואים, שתיתן כתובת אחת הוליסטית, מקצרת ביורוקרטיה, ליווי אישי יזום לכל מילואימניק שמשתחרר ולמשפחה שלו, שלא יצטרכו לרוץ במסלולים מקבילים, שלא יצטרכו לכתת רגליים מול רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תקודם ותקבל את ברכת הממשלה.
אבל מה יכול לעשות הציבור בחוץ? כי בסוף הבית הזה, יש לו השפעה מאוד מוגבלת על המגזר הפרטי. אני מקבל המון פניות ממשרתי מילואים שאומרים: הסבלנות של המעסיקים לא מה שהיא הייתה. הקולגות כבר פחות מחבקים. הלקוחות – חלקם כבר ויתרו והמשיכו הלאה. זה בדיוק הזמן לבקש מהציבור בבית לזכור שדווקא עכשיו צריך לחבק את משרתי המילואים הרבה יותר מבהתחלה. בהתחלה הייתה הירתמות ענקית, אבל בהתחלה זאת הייתה ההתחלה. עסק של עצמאי מילואימניק שביטל עבודות ללקוחות שלו וויתר על לקוחות בפעם הראשונה אמר: אוקיי, אולי בחודש הבא הם יחזרו. כשהוא נקרא שוב, יכול להיות שהם כבר ויתרו על השירותים שלו. חייל בחברה, משרת מילואים בחברה, שנקרא לדגל ויצא להגן על המדינה – בהתחלה כולם חיבקו אותו; עכשיו כבר הרבה מעסיקים אומרים: טוב, אולי נדלג עליו בפרויקט הגדול הבא, כי אין לו רציפות פה במקום העבודה ואנחנו חייבים לדעת שהדבר הזה קורה.
אז מעסיקים שמעסיקים מילואימניקים, אנא מצאו דרכים יצירתיות להכיל אותם, לדאוג שהם ידעו בוודאות קודם כול באמירה ברורה שזה לא יפגע בהם אלא להפך. וגם למצוא את הבן אדם, להצמיד עוד עובד שידע להשלים את הפערים ולייצר את הרציפות כשהם נקראים למילואים, ולאפשר להם לעבוד מרחוק איפה שאפשר, כשהם חוזרים ממילואים וכשהם בזמן מילואים. אנשים שקונים שירותים, מתנות, מוצרים, יש אתרים כמו של חנוך דאום. היכנסו, תקנו. תנו להם את ההרגשה שמילואים אין פירושם פגיעה בפרנסה. קולגות, תראו איפה אפשר לעזור; שכנים – איפה אפשר לקחת את הילדים לגן בוקר אחד, איפה אפשר לשמור פה, איפה אפשר להזכיר פה למילואימניק, למילואימניקית, לבני הזוג, על דברים ששוכחים שצריך לעשות מחר בגן, איפה אפשר לקנות, לסגור פינה.
זו גם העזרה עצמה וזו גם העובדה שאחרי כל כך הרבה זמן, כשמיעוט כל כך קטן במדינה נושא בנטל הזה, שעבורם המלחמה היא מציאות יום-יומית וקושי עם נגזרות אמיתיות על החיים, ידעו שהם לא לבד בזה. הכרת תודה זה דבר כל כך בסיסי ועדיין כל כך משמעותי בעבורם. תודה.
423 מילים של עידן רול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.