קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אני רוצה להשיב גם לחברת הכנסת שלי טל מירון וגם לחבר הכנסת שוסטר, שעלה כאן. בן-גוריון אמר בזמנו: "יותר אולי מכל מדינה אחרת תלויה מדינת ישראל ברוח וברצון הפועם בעם כולו, בנכונות של כל אחד מאזרחי המדינה – –"
"– – לעשות חובתו לכלל ברגש של האחריות הממלכתית של כל תושב".
אצל בן-גוריון, כשהוא אמר אחריות ממלכתית, כוונתו הייתה לאחריות לממלכת ישראל – להיות ממלכתי, להיות נאמן לממלכה, להיות נאמן לאינטרסים הלאומיים, להיות נאמן למשימות של הממלכה. ולמה נזכרתי במושג הממלכתיות של בן-גוריון? כשראיתי אתמול את המופע של בני גנץ – אני אומר את זה לא מתוך רצון להעליב מישהו; אני אומר לך ואני אומר לחבר הכנסת שוסטר – הקשבתי, שום דבר ממשי, שום דבר מהותי, שום דבר שנוגע למשימות הלאומיות הכבירות שניצבות בפנינו. שפה – כולה נחמדות, כולה נימוס, אבל זאת נחמדות שמרוקנת את המהות, נימוס שמטשטש כל עמדה – בכל נושא, אגב, ביטחון, יחסי חוץ, כלכלה. לא יודע, אי-אפשר לדעת. אתה קפיטליסט, בני גנץ? אתה סוציאליסט? אתה בעד מדינה פלסטינית? אתה נגד מדינה פלסטינית? זו לא ממלכתיות, זה ההפך מממלכתיות.
שרון, איש ממלכתי הוא לא ניטרלי, הוא מייצג – נדבר על זה עוד רגע, אבל איש ממלכתי הוא לא אדם ניטרלי, הוא מייצג את האינטרסים של הממלכה. אותו דבר במכתב הזה, אדוני היושב-ראש. חיפשתי את המכתב של בני גנץ – מכתב פומבי, אגב – שבני גנץ שלח לראש הממשלה לפני שלושה שבועות. מציע לכם, אזרחי ישראל, לעבור סעיף-סעיף. עוד פעם, שום דבר מהותי, שום דבר ממשי. ואני עוקב בוועדת חוץ וביטחון, אחרי ההסכמות בקבינט, אחרי הפרוטוקולים. הוא כותב פה: השבת החטופים והצבת יעד זה כמטרת-על במלחמה, כולל השמת המשאבים הנדרשים לכך. מישהו חולק על זה שהשבת החטופים היא יעד חשוב? אמרו לי משפחות חטופים: אתם לא שמתם משאבים? לא יודע, ניצן אלון ביקש תקנים – זו גם חוצפה לכתוב דבר כזה – ניצן אלון ביקש תקנים, אתה היית בקבינט המלחמה כל החודשים האלה, הוא ביקש משהו, תקציב – לא נתנו לו? מה זה לכתוב דבר כזה? יש פער כזה? סתם מילים ריקות. אחרי זה, מה עוד? הכול. קידום הסכם נורמליזציה עם סעודיה. אנחנו לא מסכימים לנורמליזציה עם סעודיה? יש פער בקבינט? אנחנו? ואת זה כותב בני גנץ, שלא מכבר היה שר ביטחון, כשארצות הברית הגישה טיוטה בווינה להסכם עם איראן ואחרי זה הגיעה עם הבנות. אז הוא היה במנזר השתקנים, אז הכול היה בסדר, מדיניות אין-הפתעות. יש פה משהו בנייר הזה שיש פער בינו לבין הקבינט? שום דבר.
הוא כותב פה עוד משהו: לאתר גורמים שייכנסו לרצועת עזה לפן האזרחי. מה, אתה לא יודע, בני גנץ, מה יקרה לגורמים? היית שולח מישהו מהמשפחה שלך להיכנס? מה, לא נכנסו? לא ניסו את זה? נכנסו. מה קרה, סימון? הראש והכתפיים, איך אומרים, לא נשארו מחוברים. מה זה הדבר הזה? אוסף קלישאות, פשוט אוסף של סיסמאות, ועל זה הוא מגיש אולטימטום, שאם הדברים האלה, שאין בהם כלום, כלום ושום דבר – אז הוא יפרק את האחדות החשובה מכול למדינת ישראל בעת הזו.
אז על זה פורשים בשעת מלחמה, כשחיילינו מקיזים דם בצפון ובדרום, כולל היום, אגב? עכשיו, זו לא פעם ראשונה. הרי הממלכתיות הזאת – אנחנו מכירים אותה. זה פשוט היה אחד השיאים. באופן ממלכתי התנגדת לכניסה של אביגדור ליברמן לקבינט המלחמה; באופן ממלכתי התנגדת לכניסה של גדעון סער לקבינט המלחמה. אבל הפרישה הזאת זה פשוט שיא של ממלכתיות חלולה.
עוד משפט אחד, ברשותך, אדוני היושב-ראש. זה לא שזה לא טוב שאתם נחמדים, בני גנץ וחילי טרופר. זה מצוין שאתם נחמדים ומצוין שאתם מנומסים; אולי צריך להוסיף פה נימוס בבית הזה. אבל נחמדות זו לא מדינאות. סנוואר לא נחמד ולא מעריך נחמדות. נסראללה לא מנומס ולא מעריך נימוס. מדינה זה לא עירייה שנותנת שירות לתושבים. מייצגת זהות לאומית. הרבה פעמים ממשלה צריכה להיות מאוד לא מנומסת – –
– – להפגיש את האויבים עם קיר ברזל. ולא רק האויבים – עוד משפט אחד, ברשותך – גם את האוהבים. כי אתם מקלקלים את האוהבים שלנו. כי גם על האוהבים שלנו, כמו שאמר ז'בוטינסקי, מופעל לחץ, וכשאתם לא מפעילים לחץ נגדי, אז הם נשחקים. איך אמר רבי עקיבא? כמו האבנים, שגם מים שוחקים אותן. לכן, על הממלכתיות הריקה הזו, כמה קיווינו שתתעלו אחרי 7 באוקטובר. אנחנו חוזרים שוב לסיסמאות, לקלישאות, ועוד פורשים מהממשלה בעת מלחמה. כמה חבל.
680 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.