קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם על הלוחם אלירן מזרחי, זכרו לברכה, ששם קץ לחייו. מאז פורסם אתמול שאלירן שם קץ לחייו, לאחר חודשים של לחימה עזה ולאחר התמודדות קשה וטראומטית בפינוי גופות ב-7 באוקטובר בפסטיבל הנובה, לא הפסקתי לחשוב על זה. הדרישה של משפחתו – הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, שניים מהם על הרצף – משפחה אבלה ומודאגת וכואבת, שמבקשת שיכירו בו כחלל צה"ל ושהוא ייקבר כחלל צה"ל. בינתיים הם מעכבים את הקבורה.
לפני שעה קלה הודיע להם משרד הביטחון שבקשתם נדחתה. אני חייב להודות שמאתמול אני יושב וחוכך בדעתי; אני לא ממהר אף פעם להגיד מה צריך לעשות כשזה לא תואם את הנהלים, כי אני יודע שכל חריג מייצר תקדים, ואני יודע שיש נהלים שבמקרים האלה נקבעו מסיבה מסוימת, אבל לאחר באמת המון חשיבה אני רוצה לשתף אתכם במה שאני חושב שצריך לקרות. אני חושב, חבריי וחברותיי למשכן, שבמקרה הזה צריך לאשר את בקשתה של משפחתו ולהכיר באלירן, זכרו לברכה, כחלל צה"ל.
אגיד לכם מדוע. אלירן סיים את שירותו בעזה בחודש אפריל והוכר כפוסט-טראומטי. גופו של אלירן אולי שב הביתה, אבל הנשמה שלו, הנפש שלו, נותרה בעזה. הוא לא באמת חזר אף פעם הביתה. הוא לא באמת התנתק מעולם מאותה המולה של פיצוצים, מאותם רגעי פחד, מאותם מראות אימה וזוועות שהוא חזה בהם, מהמקום הכי מיידי והכי אישי.
אני חושב שאלירן למעשה נפצע בקרב. אלירן נפצע בקרב, הוכר כפוסט-טראומטי וקיבל טיפול, בחר בכל זאת לשוב ולהתגייס, וכשהגיע צו 8, הוא פשוט לא יכול לשאת עוד ובחר לשים קץ לחייו. אני חושב שבמצב כזה אפשר לראות ממש שהפעולה לא נגמרה; הנפש עדיין בעזה, ההחלמה לא קרתה. יש ממש סיבה ותוצאה. הוא שם קץ לחייו מטריגר של אותו צו 8 שהגיע כשהוא פוסט-טראומטי, לא כשיר בנפשו להתמודד עם זה.
אני חושב שבמקרה הזה, אף שהנהלים ברורים בנושא, גם אני מבקש – ואני מקווה שעוד בבית הזה יבקשו – שבקשתה של המשפחה תכובד, ומן הראוי בעיניי, ואני אומר את זה באמת בכבוד רב – אני לא נוהג להתבטא על דברים כאלה בצורה חותכת – שאלירן, שהיה לוחם וגיבור, יזכה להיקבר כחלל צה"ל. תודה רבה.
338 מילים של עידן רול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.