קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, מאז 7 באוקטובר החברה הישראלית מתגלה במלוא עוזה. עם של גיבורות ושל גיבורים. אין כמעט יום שבו אנו לא נחשפים לעוד סיפורי גבורה חדשים. אז איך זה, תגידו לי, שיש לנו כזה עם של גיבורים עם ממשלה עם כל כך הרבה פחדנים? חבר הכנסת סעדה, שאלת מה השתנה. זאת שאלה של בן אדם מנותק קשר.
מה שהשתנה זה 7 באוקטובר. 64 פחדנים שיודעים שלצה"ל חסר כוח אדם, חסרים לנו לוחמים ממש ברמה של אוגדות שלמות, ולמרות זאת, באמצע מלחמה, ממשיכים לשתוק, משאירים את המילה האחרונה למשתמטים, ליושבי הקרנות ולשורפי האסמים; 64 פחדנים שיודעים שחוק ההשתמטות כובל את המדינה אל מסלול ברור של התרסקות; 64 פחדנים שעוצמים עיניים ומקווים שלא רואים אותם.
אז רואים אתכם. רואים אתכם ורואים לכם. רואים לכם את הפחד. זה לא, חס וחלילה, פחד על עתיד המפעל הציוני או פחד על הדורות הבאים במדינה הזו, זה רק הפחד לאבד את התואר ואת התפקיד. וזה פחד עלוב, עלוב, במיוחד בימים כאלה.
המוני ישראלים סיכנו ומסכנים את חייהם בשביל המדינה, ואתם לא מוכנים לסכן אפילו את הכיסא בשבילה. כמו מהמרים שיושבים בקזינו בוער וממשיכים להמר. כל מי שעיניו בראשו יודע בדיוק איך זה ייגמר. אתם מתעקשים להידבק לכיסא בדממה בתוך רכב שגורר את כולנו אל התהום, גורר מדינה שלמה אל התהום.
עכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלכם למצוא את שארית האומץ, את האחריות ואת היושרה שאולי עוד יש לכם כדי לבלום את הרכב הדוהר ולהחליף במהירות האפשרית את הנהג. איפה חמשת הפטריוטים? איפה חמשת החברים האחראיים בקואליציה הזו? איפה החמישייה שעוד יש לה שמץ של בושה? איפה חמשת האנשים שישתמשו באצבע שלהם כדי להציל את המדינה? האם יש פה כאלה? האם מישהו כאן שומע אותנו?
אדוני חבר הכנסת שמתכחש לאירועי 7 באוקטובר.
אם אתה לא מבין מה קרה מאז לפני שנתיים וחצי, אם אתה לא מבין מה קרה מאז – – –
לא. אתה צריך להתבייש, כי מי ששואל מה השתנה, הוא מנותק. הוא מנותק.
לכו הביתה כמה שיותר מהר. מדינת ישראל לא תשרוד אתכם.
אין לנו יותר כוחות. לקחתם מדינה שלמה והורדתם אותה על הברכיים.
351 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.