קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין שקר חמור יותר מאשר שקר עצמי, ואין שקר עצמי חמור יותר מזה שהממשלה מספרת לעצמה, כי כשהממשלה מתחילה להאמין בשקרים של עצמה, מיליוני אזרחים סובלים ונתונים בסכנה.
ממשלת ישראל, מבחינתכם אנחנו בעצם בתור הזהב של מדינת ישראל. המצב כל כך טוב, שסידרתם למאות אלפי אזרחים לעבור לגור במלון. מבחינתכם הבכיינים האלה בכלל בחופשה. מצבנו הביטחוני מצוין. המצב כל כך טוב, שממש לא חייבים שכל אזרח יתגייס לצבא. אז מה אם אין מספיק חיילים במלחמה הקשה ביותר בתולדות ישראל? קופת המדינה מלאה. אפשר לחלק לאלה שיעדיפו למות ולא להתגייס, ושכל השאר פשוט ימותו, אם במבצע בעזה ואם בתור לקופה בסופר.
מעמדנו הבין-לאומי איתן. ממש בכל פעם שביבי עולה לדבר בשידור באנגלית, עוד מדינה מצטרפת לתנועה הציונית. מבחינת הממשלה מעולם מצבנו לא היה טוב יותר, וכולם רק מתנכלים לכם. מבחינתכם אפשר להתעלם מהעם ולהמשיך לשקר לו, וכשהאמת נחשפת, לתקוף ללא רסן את פדויי השבי, המשפחות, החיילים, האזרחים, כי אין כאבי בטן.
מצבנו כל כך טוב, שמבחינתכם אפשר לפרום את המכנה המשותף שהופך את כולנו לישראלים, ולשסות אותנו אחד בשני, ולנסות להפוך אותנו בחזרה לשבטים. אגב, זה בכלל מצוין שאנחנו נהפוך לשבטים, לישראלים שנלחמים זה בזה. איפה דודי אמסלם? הרי זה בדיוק מה שחסר, ששרי הממשלה יפרידו בין דם לדם, בין מוצא למוצא, בין העיר והקיבוץ והכפר, ובגדול, כל מי שיבקר אותם יהפוך להיות גיס חמישי. כי כשאתה משקר כל הזמן וגם מאמין בשקר, כמוכם, אתם לא מתבלבלים ואתם משחילים, בין פילוג שיסוי והסתה, על הדרך גם איזה "ביחד ננצח".
אבל זה לא יצליח לכם, כי האמת סופה לנצח כל שקר. כי העם המדהים שלנו מאס בשקרים שלכם; מאס בהתעלמות וביהירות שלכם; מאס במילים החלולות שלכם, באימפוטנציה שלכם; מאס בשחיתות, ברמזורים, ביהלומים שלכם; מאס בגברת ומאס באדון; מאס במכונת הרעל ובמפעיל שלה, שמתחבא בדירת פאר במיאמי על חשבון הציבור. השקרים שלכם כבר לא עובדים, גם לא על הבוחרים שלכם. כמו שאר המדינה, גם הם קורסים, והם נדהמים מרמת הניתוק שלכם. לא מגיע לכם העם הזה, ולעם הזה מגיע הרבה יותר טוב מכם. ובעזרת השם, ובעזרת האזרחים המדהימים של העם שלנו מכל קצות הקשת הפוליטית, אתם תקרסו לפני שתצליחו לרסק את הישראליות ואת מדינת ישראל. כי אין לנו ארץ אחרת, ועם ישראל חי. תודה.
356 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.