קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אומנם יש לי מה להגיד בדיון הקיים או בצעקות הקיימות באולם, אבל אני אשמור את זה לזמן של הצעות החוק המתייחסות להחלת דין רציפות.
אני רוצה לקחת אתכם כנראה ליקום מקביל, למקום שלא רוצים ואף פעם לא מדברים עליו בימים האחרונים, למרות שזה קורה, וקורה כל יום – המתקפות היום-יומיות של המתנחלים על כפרים ועל רועים ועל תושבים בגדה המערבית הכבושה.
רק אתמול תקפו את הכפר עוריף מתנחלים שהגיעו מכיוון ההתנחלות יצהר – שרפו בתים, שרפו מכוניות, תקפו אנשים, סיכנו את חייהם של תושבים שהיו בבתים שלהם בתוך הכפר שלהם, בתוך השטח הכבוש שבאחריות מדינת ישראל. וזה לא מקרה נדיר. פעם לא הביאו את זה לתקשורת, כי חשבו שאלה מקרי שוליים, זה קורה פעם ב-, כנראה יש שם איזשהו חיכוך. אבל כשזה הופך להיות יום-יום, מתקפות מתבצעות יום-יום באופן מאורגן, המתנחלים מארגנים את עצמם ותוקפים גם רועים, משתלטים על קרקעות, זורקים אנשים מהבתים שלהם, מפחידים אותם, שורפים בתים ומכוניות – מה הצבא עושה? אתם יודעים שתושבים פלסטינים כבר לא הולכים להתלונן במשטרה על מתקפות כאלה, כי הם מפחדים, ובסופו של דבר הם אלה שנשארים עצורים – למרות שתקפו אותם, למרות שגרמו להם חבלות, למרות שסיכנו את החיים שלהם – ואף אחד לא רוצה לדבר על זה.
שתדעו, פעם אלה היו קבוצות שקראו להן נערי גבעות סהרוריים, תוקפניים, אלימים. אני אומרת לכם, היום זה מתבצע בקבוצות. זה כבר לא עניין שולי. הרבה פעמים הצבא נמצא, נמצא בשטח ורואה את זה מתבצע, והוא מגן על המתנחלים האלה. ככה זה כשהגבולות מיטשטשים, ואנשים חודרים עמוק לתוך – –
– – המתנחלים האלה חודרים עמוק לתוך המדינה העמוקה, ואז אפשר לעשות הכול בלי שאף אחד יתחשבן איתם. אל תגידו שלא ידעתם. אל תגידו: לא שמענו. זה קורה, וזה לא ביקום אחר, זה כמה קילומטרים מפה.
285 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.