קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי כל כך הרבה חובות פתוחים היום, אבל אם אני אתחיל להשלים אותם, אני לא אסיים אף פעם. אבל בכל זאת, חוב אחד לאופיר – חבל שהוא לא כאן – לגבי הסרבנות, שמה סרבנות: אי-אפשר להטיף על סרבנות בזמן שאתם יושבים בממשלה עם מפלגות שסרבנות היא האידיאולוגיה שלהן, שמקבלות תקציב על סרבנות, שמעודדות סרבנות, שלא רוצות שאנשים יתגייסו. אי-אפשר בכלל לעלות לכאן ולדבר על סרבנות כל עוד אתם חלק בממשלה עם המפלגות האלה.
אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, כי הרבה פעמים עלו לכאן עם אגדות ילדים ועניינים. אז אני רוצה לדבר על מדינת ביבי. ברוכים הבאים למדינת ביבי 2024.
כן. מדינת ביביסטן נשלטת כבר כ-16 שנה על ידי ממשלות ימין, אבל כולם מתבכיינים בה שהם נכשלים בעבודתם בגלל השמאל. במדינת ביבי אתה יכול להיות עבריין עם 53 כתבי אישום ויעד של השב"כ, ועדיין תהפוך בה לשר. באותה מדינה חברי הכנסת כל הזמן מדברים על המזרחים המקופחים, אבל ממליכים גבר לבן, אשכנזי, פריבילג, לנהל אותם. במדינת ביבי היצרנים והיבואנים חוגגים לכולנו על הגב עם עליית מחירים פעם שלישית בתוך שנה בלי שמישהו יעצור אותם. באותה מדינה שרה שמפירה אמונים, מועלת בכספי הציבור, מסיטה אותם לטובתה האישית, מסיתה ומפזרת שקרים כדי להגן על מעשיה ובוגדת בתפקידה להגן על משתמשי הדרך – עדיין, שבוע אחרי, לא פוטרה.
במדינת ביבי חבל ארץ שלם מופגז, מופצץ, מפונה, נשרף כבר שמונה חודשים, ואף אחד לא מדבר עליו, פועל למענו או מתקצב אותו. במדינת ביבי משתמטי צבא שלא שירתו יום אחד בחייהם, לבשו מדים רק בפורים, מעבירים ביקורת, מתראיינים ותוקפים מפקדי צבא. במדינת ביבי לשליט יש ערוץ טלוויזיה משלו, שלו בלבד, עם עובדים משלו, שדרנים משלו, שופרות משלו. בערוץ של ביבי הכול טוב, יפה, אין מלחמה, אין חטופים, ומשפחות החטופים הן בכלל הבעיה.
תחת אחריותה של הממשלה הזאת מסתובבות פלנגות אלימות שעוצרות משאיות בכבישים, מבקשות תעודות זהות, שופטות אותם, מכות אותם ושורפות. באותה ממשלה אף אחד לא עוצר את זה או אפילו מגנה את זה.
ממשלה שבה שר אוצר לא יוזם או מגיע לישיבות על יוקר המחיה, שבה הוועדה המיליון ואחת שראש הממשלה הקים להילחם ביוקר המחיה לא התכנסה אפילו פעם אחת, וכך גם הוועדה למוכנות העורף.
אני יכולה להמשיך פה שעות, אבל השורה התחתונה די ברורה: שלטון לאורך זמן הוא משחית, הוא רקוב, והוא צריך ללכת הביתה עכשיו.
371 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.