קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא, לא, אני לא מוכנה לקבל את זה.
תאמינו לי, למרות שאני יודעת שיש אנשים שלא אחראים להתנהגות שלהם, מה לעשות, לפעמים זה מרגיז; למרות הידע, למרות הידע שאין אחריות על המעשים.
לפני כמה ימים הכריז בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג על החלטה מאוד ברורה בעניין הכניסה לרפיח והמתקפה על רפיח. נאמר בהחלטה הזאת – אומנם לא היה איסור מוחלט על מתקפה כזאת, לצערי, אני אומרת את זה – היה כתוב בצורה מאוד ברורה שעל ישראל להימנע ממתקפה אשר תסכן ותשליך על חיי אזרחים חפים מפשע. וזה לא איחר. המתקפה מממשלת הדמים, התגובה מממשלת הדמים ומי שעומד בראשה, בנימין נתניהו, הגיעה מאוד מהר.
שלא תבינו אותי לא נכון, זאת לא הייתה המתקפה הראשונה על העיר רפיח וזאת לא הייתה אפילו המתקפה השנייה אתמול. העיר רפיח, כבר מפציצים אותה יותר משבוע. אבל מה קרה אתמול? מה שנקרא "תקלה". אלה היו זוועות שאמורות לזעזע כל בן אדם, אבל אותה ממשלה פטרה את המצפון הישראלי מלראות את הזוועות וסגרה את אל-ג'זירה, כאילו אם סוגרים את אל-גז'ירה העולם לא יראה את הפשעים המתחוללים. אז הינה, אני מביאה לכם ידיעה: העולם אתמול ראה, אתמול, ראה אוהלים של עקורים בפעם השלישית, שלתומם נאמר להם שהאזור הזה הוא אזור בטוח על ידי צבא ההגנה לישראל. נאמר להם: אם תעברו לשם, זה אזור בטוח. דווקא הגיעה ההפצצה לשם. ילדים, נשים וזקנים נשרפו אתמול. היו גופות בלי ראשים, והיו ידיים ורגליים שלא ידעו להתאים אותם.
אני אומרת לכם, זה לא מתקבל על הדעת לבקש מאיתנו להזדעזע – ואכן הזדעזענו – מ-7 באוקטובר, ולהתפלא כאשר אנחנו מזדעזעים לראות את בני עמנו נטבחים בצורה כזאת. על הכיסויים אתמול, על השקיות של הגופות, נכתב "גבר", "אישה". אין כבר שם למתים שם. אין שמות כי כולם שרופים ואי-אפשר לזהות אותם.
אני אומרת את זה כי אני יודעת: בתוך-תוכם הרבה ישראלים יהודים לא מוכנים שדברים כאלה ייעשו בשמם, חוץ מאשר השיח הקיים, שזה מסכן – ואכן זה מסכן – את חיי החטופים, שהיינו רוצים לראות אותם משוחררים ובחיק משפחותיהם. באותה מידה אני רוצה לראות את הילדים העזתים בחיק האימהות שלהם ובתוך הבתים שלהם. אבל אתם יודעים מה, לרובם כבר אין בתים. לכ-20,000 ילדים בעזה אין אבא ואין אימא, הפכו ליתומים ביום אחד.
אז בואו נדבר בצורה הכי ברורה. עמד לפני שעה פה ראש ממשלה – –
– – שהפקיר את האזרחים שלו, ואומר להם: עד הניצחון המוחלט. על גופותיכם כולכם, על גופותיכם אני אגיע לניצחון המוחלט. אז מר ביבי, אין ניצחון כזה ולא היה ניצחון כזה.
392 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.