קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו ראינו את הסרטון המזעזע ההוא: ילדות בקושי בנות 19 נחטפות בפיג'מות מבסיסן בנחל עוז. אבל יש מי שלא ראו את התיעוד הזה, או יותר נכון סירבו – אלה הם השרים שלנו, שפשוט רוצים לישון טוב בלילה. אז במיוחד עבורם תמללתי את הסרטון. אני מזכירה שזוהי הגרסה המצונזרת. תחילה רואים בסרטון את נעמה לוי כשכל פניה מרוחים בדם. היא מוצמדת בכוח לקיר, ידיה קשורות, וקושרים לה גם את הרגליים. מאחוריה לירי ואגם. אגם נוטפת דם מפיה. יש סביבן עשרות מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש. "יא כלבות, אנחנו נדרוך עליכן, צלם אותן" – זה מה שהארורים צרחו עליהן בערבית. "יש לי חברים בפלסטין" – נעמה מנסה לדבר איתם באנגלית. "יש כאן מישהו שמדבר אנגלית?", שואלת לירי. "שקט, שקט", המחבלים משתיקים אותן ומורים להן להתיישב על הרצפה. "האחים שלנו מתו בגללכן. אנחנו נירה בכולכן", הם אומרים להן.
הלאה, עצירת סרטון. אחד המחבלים אוחז בטלפון, ככל הנראה של אחת הבנות. "זה מה שאתה מתכוון אליו?" שואלת לירי. המחבל מתעצבן עליה, והיא מנסה להסביר: "אני לא מבינה". "תראה לנו, תראה לנו", מבקשת אגם. מספר, הוא דורש מהן. "למי אתה רוצה להתקשר?" שואלת לירי, והארור עונה שהוא רוצה להתקשר לחבר שלו בעזה. היא מסתכלת לתוך הטלפון, ובזמן הזה אגם אומרת: "אני נשבעת, אני נשבעת". "מאיפה את?", שואל אותה המחבל. "מה?", היא לא מבינה. "מאיפה את?" הוא חוזר על עצמו באנגלית שבורה. "תל אביב".
עוד עצירה. עכשיו כל חמש הבנות ביחד. דניאל גלבוע יושבת לידן, וקרינה שוכבת על הרצפה מולן. המחבלים יושבים בנחת סביבן, חלקם מתפללים, ויש קאט נוסף של הסרטון. קרינה כבר לא שוכבת אלא יושבת לידן. "את אלה אפשר להכניס להיריון", אומר אחד המחבלים ומצביע עליהן, "הן ציוניות". עוד קאט. מחבל אומר לקרינה: "את כל כך יפה". היא מתכווצת לתוך עצמה.
בהמשך אנחנו רואים את המחבלים מובילים את החיילות לג'יפ. ברקע שומעים יריות, מיתמר עשן. בהתחלה הולכת נעמה, על ישבנה כתם דם. אחרי זה דניאל קופצת על רגל אחת וזועקת מכאב. המחבלים סביבם צועקים: "הג'יפ כבר הגיע, איפה אבו חזאם?" בהמשך הולכת קרינה צולעת, ועל מכנסיה כתמי דם. בסוף הסרטון לירי, אגם וקרינה נמצאות בתוך רכב ומסביבן המון צוהל. הן מפוחדות. הן פצועות. שרי ממשלת ישראל מסרבים לצפות בהן, לקחת עליהן אחריות או לבקש סליחה.
357 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.