קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אני היום רוצה לומר תודה. אני רוצה באמת להודיע רשמית לאחיי בקואליציה שאני עובר לצד הטוב, לצד הנכון של ההיסטוריה, לצד הנאור, לצד שצופה פני עתיד, לאנשים השונים כל כך והמיוחדים הללו. הלידרים שלהם: יאיר לפיד, מנחית מסוקים בשיטת ראיסי; גדי איזנקוט, רמטכ"ל לשעבר; בני גנץ, רמטכ"ל, שר ביטחון וכמעט אף פעם לא יהיה ראש ממשלה לשעבר; ואחרון חביב – סגן ראש המוסד רם בן ברק.
אני עובר לצד שלכם כי אתם בצד הנכון.
אתם השארתם את החרפה שנקראת עופר כסיף. אתם השארתם את החרפה של האיש הזה שבזמן שחיילינו הקדושים, שהסוליה של הנעל שלהם שווה את כל הנאצים מהחמאס – אתם אפשרתם לאיש הזה להישאר. רמטכ"ל, רמטכ"ל, סגן ראש מוסד ואיזה מישהו שטוען שהוא לחם בלבנון או משהו כזה.
איך באמת? מה חשבתם לעצמכם? מה חשבתם לעצמכם כשהשארתם את החרפה הזו, שכל צעד שהוא הולך פה בבית הנבחרים הישראלי הוא ביזיון לחיילינו הקדושים, שבאמת נלחמים בעוז, נלחמים בגבורה, באחוות לוחמים, בערך הרעות, רצים לתוך התופת, לאש, כדי לשלם לנאצים על מה שהם עשו, והחתיכת כלומניק, האפס הזה, אתמול בערב מחליט שיש רצח עם. שימו לב, שופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג, עופר כסיף, הגיס החמישי, מחליט שחיילינו הקדושים עושים רצח עם. לא ידענו אתמול בערב – ניסיתי להיכנס לתקשורת הערבית, להבין מה קרה. לא הבנתי. פתאום הוא קופץ בראש.
אבל אתם יודעים מה? אני לא מאשים אותו. הוא עושה את העבודה שלו, זה בסדר. אני מאשים אתכם, אתכם, שאפשרתם לראשי המפלגות שלכם, ללידרים שלכם, לא להצביע בעד ההדחה של האיש הבזוי והשפל הזה. הרי אתם פטריוטים; הילדים שלכם משרתים, לוחמים, מטובי בנינו. למה אפשרתם את זה? למה? למה החרפה הזאת צריכה להיות פה בכלל? כשאנחנו נמצאים במלחמה עיקשת – – –
אתה הגעת והצבעת, אני זוכר, הצבעת שמית והיית בעד. כל הכבוד, אחי. נאור, כל הכבוד לך.
עופר כסיף הוא חלק מהבעיות במדינה.
עופר כסיף נמצא פה, בבית הנבחרים הישראלי.
– – עוד לא מאוחר לתקן. תדברו עם גנץ, לפיד, איזנקוט ובן ברק ותגידו להם שהם צריכים להתבייש בעצמם. תודה רבה.
334 מילים של אלמוג כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.