קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, יסמין וכל היתר – יסמין עושה פה רעש גדול, אני קוראת יסמין. ירון, אתה גם רוצה? אוקיי. ירון, ידידי הטוב, נאור, אל תיעלבו. ינון, גם אתה. גם אתה, ינון.
טוב, עכשיו ברצינות. כמות הירי בלבנון לא הגיונית. רואה תמונות, רואה סרטונים, שומעת אנשים – לא הגיונית. כן, תתפלאו, אני קוראת למדינת ישראל ולממשלת ישראל לשים לזה סוף. זה לא הגיוני בשום קנה מידה.
שום מדינה לא הייתה מסכימה שכך ימטירו על תושביה, אזרחיה ושטחיה.
אבל אני רוצה לומר עוד דבר. תסלחו לי, אבל ככה אני מרגישה ברגעים אלה.
בית האשפה בהאג – ככה אני קוראת לו כרגע – בראשו יושב שופט לבנוני, אוקיי? והוא מטיף לנו. קודם כול שיטיף לארצו, שמטילה עלינו – או מתוכה לפחות זורקים ומטילים על אזרחים טילים ללא סוף, והוא עוד מעז לבקר אותנו. אני חושבת שאנחנו חיים בעולם הפוך, שכן גם השמאל וגם הימין יכולים לשפשף עיניים, לפתוח את הגרון ולהגיד: זהו, אי-אפשר ככה, אי-אפשר לשמוע להם, אי-אפשר להאזין להם, אי-אפשר לקבל את מרותם עלינו. זה היה פתיח.
עכשיו אני עוברת לנושא אחר לגמרי. חמי היקר והאהוב נפטר ביום כ"ח בניסן, י"ג לעומר. חמותי, רעייתו האהובה, נפטרה ביום י"ג באייר, כ"ח לעומר. הם נפטרו בהפרש של שבועיים ויום. 62 שנה ביחד. חמי היה אוד מוצל מאש, ניצול שואה בן 87 וחצי, איש אופטימי ונמרץ, ושמר על חמותי מכל משמר, דאג לבריאותה. היא הייתה דקיקה, שברירית, גוף חלש, מתמודדת עם צליאק שנים רבות. הלב, הכבד, הריאות כבר לא עבדו כל כך טוב, אבל הרוח – איזו רוח חזקה הייתה. כמה שהגוף היה חלש, הנפש שלה הייתה חזקה. והיא תמכה בו, נתנה לו גב, נתנה לו רוח גבית. כל פעם שהיא נכנסה לבית החולים הרופאים לא הבינו כיצד היא חיה – 38 קילו, זה מה שהיה בה, ובכל פעם היא הייתה כמו עוף החול, מתרוממת מחדש בשבילו, בשביל חמי, שהיה זקוק לה כמו אוויר לנשימה. לפתע הוא חלה, ותוך שלושה חודשים נפרד מאיתנו. או אז, היא שחררה. הגוף קרס כבר לפני שנים. מה שהחזיק אותה זה הרוח, החוסן הנפשי למענו, וכשהוא הלך, היא שחררה והצטרפה אליו.
חמותי גם במותה שבה והוכיחה לי כמה החוסן הנפשי חשוב, כמה הוא חזק מהגוף, כמה חשוב לפתח אותו ולהצמיח אותו. לא בעת משבר – בעת משבר לא מפתחים חוסן, לא מצמיחים חוסן; אז משתמשים במשאבי החוסן. את החוסן מפתחים – יסכים איתי ירון – בזמן שגרה, ובמיוחד במיוחד במערכת החינוך, בבתי הספר, שבהם התלמידים שלנו רוכשים ידע ודעות, אבל גם דעות קדומות וסטיגמות. לכן כל כך חשוב לתת לילדים בתוך מערכת החינוך הגדרות, ידע, גם בתחום בריאות הנפש וגם בתחום החוסן, כלים להתמודד עם קשיים.
לכן, בעזרת השם, אני מקווה שנצליח להעביר בכנס הזה את יום בריאות הנפש גם בתוך מערכת החינוך, שהתלמידים ילמדו ויכירו וכל אחד ואחד מכם ילמד ויכיר, כך שאנשים לא יפחדו ויסתירו אלא ילכו לבקש עזרה, ונצליח להצמיח פה דור חזק. כי לא רק המטוסים ולא רק כלי הנשק ולא רק הטנקים חשובים; חשוב שבעתיים זה שיושב בתוך אותם כלים ומשתמש בנשק, שיהיה לו חוסן נפשי. כך נצליח לנצח כל אויב, ובוודאי לצמוח גם באזרחי ולפרוח הכי רחוק שיש.
509 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.