קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תשמעו, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
אז כדי שאני לא אצחק ולא אבכה, אני פשוט אספר לכם את הצ'יזבט הבא. קבלו קטע. יש איזה אחד, קוראים לו ניר אבישי כהן. ניר אבישי כהן לא מספר לנו מיהו. תכף נראה, הוא חבר טוב טוב של עופר כסיף: אני מסרב. אני, ניר אבישי כהן, רס"ן במיל', מס' אישי" וכו', "קצין אג"ם" וכו', "מודיע בלב כבד על סרבנות. אני מסרב להמשיך לשרת בצה"ל, צבא של מדינה שאינה דמוקרטית". ניר אבישי כהן מפרסם את הפוסט הזה שקורא לסרבנות. מישהו יכול רק לספר לנו – בואו נחשוב מה הוא, מה הוא היה? הוא היה דובר של שוברים שתיקה. זה הבן אדם.
עניתי לו בתשובה: בלי טובות, נשמה. אני לא רוצה חיילים כאלה. אני לא רוצה לוחמים כאלה, אנשים שמשקרים על כבודה של מדינת ישראל. כי אנחנו דמוקרטיה. בין שאתם תהיו בשלטון ובין שאנחנו בשלטון, זו דמוקרטיה, שהיא בבואה של רצון העם. אז עזבו אתכם.
אבל את זה אומר האדון הזה. רציתי, אגב, לשאול: הרי הוא לא במעצר, איך קוראים לו, ניר אבישי כהן, דובר שוברים שתיקה, פעיל שמאל רדיקלי – הוא הלך והשטנקר לשוברים שתיקה לפני שהוא הפך להיות הדובר שלהם, אבל שימו רגע בצד. האם שמעתם קול תרועה רמה של המעצר שלו? האם הוא נשלף מהבית למעצר בתור מי שקורא לסרבנות? האם עצרו אותו? לא לא לא. ממילא מיארה, היועמ"שית, מאוד עסוקה. היא בכנס באילת.
רגע. הוא קורא. לא, זה לא זה. אני מוכן להשלכות – וקורא. הוא יוצר לעצמו תדמית של: אני לוחם זכויות אדם. בוז לך, בוז לך, בוז לך. אני לא רוצה חיילים כמוך. אני לא רוצה לוחמים כמוך. זה, קודם כול.
איפה מיארה – אני זוכרת, ברוך השם, השם שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך – מיארה נמצאת בכנס באילת. אני אהיה שם מחר, לקצת זמן, לאיזה פאנל. היא נמצאת שם, ובגלל זה אין לה זמן להורות לעצור אותו, להורות לקרוא לו לחקירה; לא לעצור אותו, אני בעד – מתי שלא צריך, לא צריך. אבל את החייל הלוחם שהיה שמונה חודשים ביהודה ושומרון בלחימת מילואים עצימה, שהעלה סרטון ושלח לחבר, סרטון שכולכם התרעמתם עליו – – –
שקט. הוא קורא בסרטון לניצחון, לניצחון, והוא מסביר את זה.
רגע. הוא מסביר את זה בכאב שלו, שהוא רוצה ניצחון. אז אם אתה תומך בכבודה של מדינת ישראל, בזכותה הטבעית לביטחון, להרתעה, לגאווה לאומית, אז אנחנו נעצור אותך. הוא כמובן שוחרר, כי לא הייתה עילת מעצר. אבל כותרת בעיתון היא עילת מעצר. דעו לכם, כותרת בעיתון היא עילת מעצר. תוך כמה שעות אתה משתחרר, אבל יגידו שעצרו אותך.
לעומת זאת, ניר אבישי הזה, שהוא פעיל שמאל רדיקלי, הוא מסוכן, כי הוא משתמש בעובדה שיש לו קהל גדול, והוא מביע סרבנות. אז יש לי חדשות לניר אבישי: בלי טובות, נשמה. אנחנו לא רוצים אותך.
ואם תרשה לי, אדוני היו"ר, כי עבר לי הזמן. אתה נתת פה חצי דקה לעאידה סלימאן, ואני חייבת לומר פה משהו.
רגע, לא. אבל אני לא רוצה לבקש רק את זכות הדיבור. אני רוצה להבהיר פה משהו אחד.
רגע. אחמד טיבי, שכרגיל משקר פה, אמר לכם שהייתה תקיפה ב-safe zone. דובר צה"ל הודיע ברורות, והוציא הודעה סדורה אחרי תחקיר, שהתקיפה לא הייתה ב-safe zone, מה שלא מפריע לאחמד טיבי להוציא את דיבת הארץ רעה.
ולך, גברת עאידה סלימאן, כן, את יודעת מה ההבדל בינינו לבינך, בינינו לבין ארגוני הטרור? הרי את פשוט מאשימה את הצבא, לכן אני מכלילה אותך בתוך זה. אנחנו חושבים מאה פעמים ומצטערים מאה פעמים על כל בלתי מעורב, שעל זה אני מביעה את דעתי. לא תמיד צריך לעשות את זה. לעומת זאת, ארגון הטרור חמאס שולח אלינו טילים בלי התרעה, בלי לשלוח אותנו ל-safe zone, רצח את בנותינו ובנינו, אנס את בנותינו ובנינו, כרת את איבריהם מתוך תכנון, מתוך רשעות, מתוך אכזריות. אז שלי נעלייך.
605 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.