קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כדאי לכם להקשיב, תירגעו, הכול טוב. אני מאוד מאוד גאה לעמוד פה עם חולצה של "אימא ערה". אתם יודעים, יש הרבה מאוד אימהות ערות בשמונת החודשים האחרונים, האימהות של הלוחמים שלנו. אני עוד לא שם, אבל יש לי ילדה שמתגייסת בשנה הבאה, ורק המחשבה על מה שהם עוברים, עוברות, האבות והאימהות, היא קשה.
אימהות רבות מכל הארץ ומכל קצוות הקשת הפוליטית לא מצליחות לישון בשקט כבר שמונה חודשים. מתוך הדאגה הרבה הן הקימו את ארגון "אימא ערה", ובזמן שניתן לי לדבר אני רוצה להביא חלק מדבריה של רותם סיוון, ממובילות המאבק, בנאום בהפגנה במוצ"ש האחרון: ביום שנולד לך בן בישראל, נולדת ההבנה העמוקה והמצמיתה שיום יבוא והוא ילך אל הצבא. 21 שנה חלפו, בני הבכור משתחרר בימים אלה משירות בחטיבת הקומנדו אחרי ארבעה חודשים בעזה וח'אן יונס. בני השני מתחיל קורס חובלים בחודשים הקרובים, לאחר ששנת השירות שלו קוצרה.
ההכרח של מדינת ישראל להגן על עצמה מאז הקמתה הוא ברור. ההכרח של לוחמים להגן על אזרחים הוא מובן מאליו. אלו ההנחות העומדות בבסיס נכונותנו כאימהות, בניגוד לכל אינסטינקט אימהי, להשאיל את ילדינו לצה"ל בהגיעם לגיל 18. ככל שעוברים השבועות מאז פרוץ המלחמה, מתברר לנו למרבה הזוועה כי לממשלת ישראל ולעומד בראשה אין אינטרס לסיים את המלחמה. נהפוך הוא, הם יודעים שהחזרת החטופים וסיום המלחמה יקרבו את קיצה של הממשלה, והם נחושים לדחות זאת ככל האפשר.
מדינת ישראל קיבלה אשראי חד-פעמי כמעט לצאת לפעולה צבאית גדולת ממדים על מנת להבטיח שמה שקרה לה לא יוכל לקרות שוב. בסירובה של הממשלה לקיים את הדיון על אודות היום שאחרי, היא בזבזה את האשראי הזה והפכה אותנו למדינה מוקצית, המורחקת מהקהילה הבין-לאומית, ואף מחלישה את הקולות המתונים באזורנו.
למען עתידנו עלינו להבטיח כי מנהיגינו יעשו כל שלאל ידם לבנות פה חברה ומדינה בטוחה, אשר תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. מדינה אשר משרתת את אזרחיה כפי שהם משרתים אותם יום-יום, שעה-שעה.
אני רוצה לשלוח מכאן חיבוק גדול וחזק לכל האימהות וגם לאבות במדינה, שהדאגה לילדיהם מדירה שינה מעיניהם כבר חודשים ארוכים. כולי תקווה שכולם ישובו הביתה במהרה ובשלום, וגם לכל פצועינו. תודה רבה.
376 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.