שלום וברכה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפנות מכאן לתושבי הצפון היקרים והאהובים. אני שומע בימים האחרונים כל מיני אמירות ודיבורים על דרישות צודקות של עוד ועוד ועוד מיגון לצפון, ובצדק. מי ירצה לגור בטווח הטילים? מי רוצה לגור במקום שבו נורים טילים בלי שיש לו מיגון כמו שצריך? אבל אני רוצה להגיד לכם, חבריי היקרים, האמת העצובה היא שככל שיהיה יותר מיגון, ככה, לצערי, כנראה יהיו יותר טילים. האמת העצובה היא שלאורך ההיסטוריה אנחנו ראינו שבמקומות שבהם התמגנו עוד ועוד ועוד ועוד, לצערי, ממשלות ישראל לדורותיהן הכילו טילים במקומות האלה.
ואני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: אין סיכוי בעולם שאם יהיו עוד ועוד ועוד ועוד מיגונים בצפון, אנחנו נצליח למגר את מה שקורה בלבנון. חיזבאללה מתעצם, ואם המלחמה הזאת, חס ושלום, תסתיים בהסכם 1701 או משהו כזה, או באיזושהי מציאות שבה חיזבאללה יישאר עדיין קרוב לגבול ויוכל להמשיך להתעצם עם טילים, לא יעזרו לאף אחד עוד ממ"דים, לא יעזרו לאף אחד עוד מיגוניות, לא יעזרו לאף אחד עוד מקלטים. כי ברגע שחיזבאללה יוכל להתעצם עוד ועוד ועוד, אנחנו, במקום למגן מקילומטר ל-9 ק"מ ל-15 ק"מ, אנחנו נמגן בסוף 50 ק"מ מכל גבול, ודבר כזה אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו בשום פנים ואופן.
אני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: חבריי, אני חיל במאבק שלכם. אנחנו כולנו צריכים לעמוד ביחד בצורה ברורה ולהגיד לכולם: לא נקבל מציאות שבה נשאר איום על הצפון בשום פנים ואופן. מיגון זה בשום פנים ואופן לא תשובה לאיום מהצפון. התשובה היחידה היא אך ורק הכרעה של חיזבאללה, הכנעה שלו והרתעה לשנים ארוכות מאוד קדימה, שאף טיל לא יעוף לצפון, שאף אחד לא ירגיש צורך בממ"ד, שאף אחד לא ירגיש צורך בעוד מקלט. ואם, חס ושלום, אנחנו נמשיך לדבר כאן על תוכניות של מיליארדים רבים ועוד ועוד מיגון, נדע שנכשלנו. תודה רבה.
290 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.