קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר – – –
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – – –
כבוד היושב-ראש, ב-17 במרץ ניתנה לנו האפשרות לשוב לבתינו בשדרות ובחלק מהעוטף.
חבריי, לפני רגע דיברו על הצפון, אבל מישהו חושב שיש איזה happy end בדרום? אני רוצה לשתף אתכם, ואני מניחה שאתם רואים וחשופים: האפשרות לחזור לעיר – הייתה מין תחושה שהינה, אנחנו נחזור לעיר מוגנת יותר, בטוחה יותר, חרף מה שקרה ב-7 באוקטובר; אולם מהרגע שהגענו לעיר הזאת – המקום הזה, לא רק העיר, הסביבה – אתמול היו 30 רקטות לעבר העוטף והאשכול; ביום שני ב-23:00 – אני רוצה שאלה שלא גרים בעוטף ולא גרים בשדרות יעצמו את העיניים שתי דקות ויחשבו מה קורה כשאתה ישן במיטה, סוף-סוף ברחת מהפחדים, מהדי הרעש של הפיצוצים שאנחנו שומעים בבית, מהעובדה הזאת שמרביתנו עם פוסט-טראומה – אולי עוד לא הוגדרנו, אבל למרביתנו זאת תהיה התוצאה – ואז יש צבע אדום שמרעיד לך את הנשמה. אתה טס בצורה מטורפת לממ"ד, אבל מה זה טס – אתה עובר דרך הספה, חוטף מכה, אתה צריך להישמר. מישהו מעלה בדעתו מה עוברים הילדים שלנו? מה עוברים בסביבה שלנו המבוגרים שלנו? אנשים עם צרכים מיוחדים? הרקטות שנזרקו ביום שני לשדרות, זה מבית חאנון – כפסע, פסע מהניצחון, זה מקום שלכאורה צריך להיות כבוש. אנחנו עדיין חווים את חוסר הביטחון, ילדים מרטיבים, ילדים פוחדים, הורים מחליטים לא לשלוח אותם לבית הספר, ועל מה, חבריי היקרים? כי מה, תושבי שדרות עולים קצת יותר מכולם? כי אנחנו 36,000 תושבים?
אני רוצה לספר לך, כבוד היושב-ראש, שביום שלישי בבוקר – אני גם חוויתי את יום שני, כן. אתה לא יכול לישון, כי פתאום מעירים אותך, ואז אתה מתיישב, ורקטה אחת מתפוצצת בשדרות ופוגעת עם החלקיקים שלה בבית, ואתה יושב דרוך ומחכה לשמוע מתי הצבע האדום האחר – קיבלתי טלפונים ביום שלישי מהורים שסיפרו לי: לא ישנו כל הלילה, הילדים בכו, הרטיבו, ואנחנו יכולים לקום ב-06:00 למקום העבודה? ואני רוצה לומר לכם, חבריי, זה מטורף מה שקורה כאן, כי כשהם לא הולכים לעבודה, זה על חשבון ימי החופש שלהם, כי יום מחלה לא מוכר מהיום הראשון. אני עכשיו מגישה בקשה לדיון מהיר, כי לא יעלה על הדעת שגם נדפקה לנו הנפש וגם עוד פוגעים בנו כלכלית. ושאף אחד לא יעלה על דעתו שהמענק הבדיחה הזה שנתנו לתושבים על מנת לחזור מסייע במשהו. תודה רבה.
373 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.