קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבר שבעה חודשים שמדינת ישראל מתנהלת בדחיינות שהובילה לחרפה, ומי משלם את המחיר? כולנו. עשרות אלפי אזרחים פונו ונמצאים הרחק מבתיהם בצפון; רבבות מחבלי חיזבאללה בין גבול ישראל לליטני; אלפי משפחות – שעונן נעצר מלכת, אין להן עתיד, אין להן אופק, לא ברור אם יחזרו הביתה ואם בכלל יש לאן לחזור. הידעתם ש-70% מהבתים במנרה לא ראויים למגורים? מתוך 130 בתי אב שהיו במנרה יש רק 22 בתים שראויים לדיור. אלפי ילדים לא זוכרים מהי שגרה, מהו מפגש כיתתי יום-יומי, חוגי ספורט או סתם מפגש חולין עם החברים. ממשלה אטומה שהפקירה וויתרה על הגליל והצפון זו ממשלה שאיבדה את זכות הקיום המוסרי שלה.
היקפי הירי של חיזבאללה בצפון גדלים בצורה משמעותית, ואני רוצה רק להגיד לכם את המספרים: בינואר נורו לעבר הצפון 334 רקטות, בפברואר – 534 רקטות, במרץ – 746, ובאפריל – 744. במצב הזה, שבו ההתקפות הולכות וגדלות, הכתב"מים חגים מעל ראשיהם של כוחותינו ומעט התושבים שעוד נותרו, הצפון הולך ומושמד לנגד עינינו, הבתים נהרסים באופן שיטתי, ראשי הרשויות – ראינו אותם הבוקר בוועדת חוץ וביטחון – זועקים, הם אבודים, רצועת הביטחון של ישראל למעשה נסוגה לאחור. זו לא רק ההרתעה שנשחקה, זה אובדן משילות ואובדן טריטוריה בלתי נתפס. במציאות של מלחמה מול אויב רע ומר, המשמעות של אי-קבלת החלטות זה פרס לאויבים, זה פרס לחיזבאללה, זה פרס לחמאס. בעת חירום לא ניתן לקרטע עם ראש ממשלה שלא מסוגל לקבל החלטות כי הקיצונים השתלטו עליו.
אם יש משהו שאני לא יכולה להבין זה איך אפשר להתעלם מהבקשות של אותם ראשי רשויות לעזרה. יישובים שלמים זועקים לעזרה, ומה הם מקבלים בתמורה? שתיקה אדישה ותשובות ריקות. אתמול ראש הממשלה אמר שהוא לא מבין למה כל הזמן מדברים על 1 בספטמבר, ומה יקרה אם התושבים יחזרו כמה חודשים אחרי. איזו אטימות, איזה ניתוק. כאן בירושלים לא שומעים את הפיצוצים, אבל שם מתנהלת מלחמה, מלחמה על הבית, על המשפחות, על החיים, על העתיד. ואם בתום הסבב הזה לא יהיה להם בית, לאן לחזור, אז מי יחזור לצפון?
צריך להעביר את הגבול דרומה, אדוני. ורק עוד שני משפטים. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תבין את גודל השעה ואת האיומים מהצפון לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
347 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.