קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני בונה על החביב. תודה רבה, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבל שאני לא אחרון, כי כמה סימבולי, אני חוזר עכשיו, זאת אומרת הלילה, מכנס, מהאספה הפרלמנטרית של נאט"ו, שם ייצגתי את הכנסת עם חברתי חברת הכנסת שרון ניר מהאופוזיציה. ואני מאוד שמח, אני חייב להגיד, כאשר אני מוצא את עצמי בשליחויות בחו"ל – תמיד אני אומר את זה – אני מאוד גאה במפלגה שאני משתייך אליה, שנקראת הליכוד, למרות הדברים שנשמעו פה, ואני מאוד שמח להיות חלק ממשפחת הליכוד, אבל כאשר אני בחו"ל אני משתייך למפלגה אחת, שנקראת מפלגת ישראל. מפלגת ישראל. בטח בימים כאלה, בימים של מלחמה, של מלחמה קשה, של מלחמה כואבת, מלחמה כואבת מאוד אפילו.
אתמול התבשרנו על הירצחו של ליאור רודאיף, שנרצח ב-7 באוקטובר. גופתו נחטפה לעזה, והוא אחד מ-39 החטופים שהוכרזו מתים בשבי. זה כואב וזה עצוב, וצריך להבין שצריך לעשות הכול באמת כדי להחזיר אותם. ולמה אני אומר את זה? כי תפקיד האופוזיציה הוא לבקר, לבקר את הקואליציה. יותר מזה אפילו, תפקיד האופוזיציה הוא גם לנסות להפיל אותנו – טבעי, לגיטימי, אין לגיטימי מזה. רוצים להפיל אותי מהכיסא? תפילו אותי מהכיסא. אבל יש קווים אדומים, ולא ייתכן שהאופוזיציה כאן במדינת ישראל תסייע לאויב. עד כאן. יש קווים אדומים. זה קו אדום. וכאשר אדם בתפקיד ממלכתי כמו מיקי לוי – בכל זאת, אדם שנשא בתפקידים רציניים בחיים שלו – בא ונותן דלק לאויבינו, ליריבינו בעולם, כאשר המערכה המדינית-תקשורתית-משפטית היא לא פחות קשה מהצבאית, זה קו אדום. זה דבר שהוא לא לגיטימי.
וכשאתה נוסע לשליחויות מטעם הכנסת בחו"ל ואתה שם נלחם – כי גם זו מלחמה, מלחמה תקשורתית ומדינית – ואתה שומע את הנציגים מטורקיה ומאלג'יריה ואחרים מכפישים אותנו, אז אני אומר לעצמי: רגע אחד, מאיפה הם מביאים את זה? ואז אני שומע פה יושב-ראש כנסת לשעבר בא ואומר שראש ממשלת ישראל – ולא משנה, במקרה עכשיו זה נתניהו; לא משנה מי הוא היה, כל ראש ממשלה בישראל הוא מספיק אחראי כדי לדאוג לחיי אזרחיו, על אחת כמה וכמה ראש ממשלה שגם כן, אתה יודע, את השכול הוא מכיר היטב.
אל תקטע אותי, ותקשיב למה שאני אומר עכשיו.
אל תקטע אותי, כי זה מספיק חשוב. אתם נוהגים בחוסר אחריות.
מה אתם חושבים, שהחטופים לא יקרים לנו? אתה חושב שהחטופים לא יקרים לנו? עד כאן.
מה שאתם עושים זה שאתם מחזקים את האויב.
אתם מחלישים את כוח המיקוח שלנו.
וזה מה שאתה עושה עכשיו. זה מה שאתה עושה עכשיו.
אז לכן אני אומר, אתם חצופים, ואתם מחלישים אותנו.
ולכן, יש גבול לכמה שאפשר – תראה, אין לי בעיה – – –
אני אטיף לך מוסר ועוד איך, כי אתה צריך ללמוד.
וכאשר אתם מחלישים – אתם מחלישים אותנו.
אני אטיף לך מוסר. אני אטיף לך ועוד איך.
אם אתה תחליש את המדינה שלי, אני אטיף לך מוסר.
כי אתה פועל ממניעים פוליטיים. אתה פועל ממניעים פוליטיים.
תוציאו אותו, בבקשה. זאת המילה היחידה שאתם יודעים. אתם מתוכנתים רק למילה אחת.
אני שנה וחצי בכנסת – זה כל מה שאתם יודעים להגיד: בושה, בושה. זה כל מה שאתם יודעים להגיד.
אז אנחנו עכשיו פועלים כדי להשיג את מטרות המלחמה.
ויש קונסנזוס במדינת ישראל. קונסנזוס זאת לא מילה גסה. קונסנזוס זה להחזיר את החטופים הביתה, קונסנזוס זה למוטט את שלטון חמאס. אבל כאשר יושבים כאן אנשים שפועלים ונואמים רק ממניעים פוליטיים, אז יש לי מה להגיד לו – כאן הבושה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
570 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.