כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, עכשיו, ברגעים אלה, כאשר אני עולה לדוכן כדי לדבר ולנאום, לצערי הרב דחפורי החורבן וההריסה עדיין פועלים בנגב, בוואדי אל-ח'ליל, אצל משפחת אבו עסא. 47 בתים נהרסים היום כליל, נהרסים למרות שהמשפחות הסכימו לעבור למקום אחר. אבל מה? בשכונה שאליה היו צריכים לעבור, עוד לא התחילו לבנות את הבתים. ובכל זאת, ממש הממשלה הזאת, ממשלת החורבן, לא יכולה לחכות, והשאירה 47 משפחות, כ-150 ילדים, מהיום בלי קורת גג.
המשטרה, שהגיעה במאות כדי לבצע את פעולת ההריסה הזו, יש לה את הכוחות להרוס – אין לה את הכוחות להגן על החברה הערבית מגלי הפשיעה. אין כוחות למשטרה לאבטח שום הפגנה. הרי שוללים מאיתנו את האפשרות להביע את דעתנו אפילו בעצרת קטנה, תחת האמתלה "אין לנו כוחות". כוחות המשטרה עסוקים. אנשים נרצחים כל יום בחברה – הגענו ל-70 נרצחים ונרצחות מתחילת השנה – והמשטרה עסוקה. אבל להגיע לנגב עם מאות מכוחות המשטרה ולהתעמר בחברי כנסת שרצו להיות עם האוכלוסייה שחרב עליה עולמה היום, כולל חבר הכנסת יוסף עטאונה וחבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שנכחו במקום – את זה יודעת לעשות משטרת בן גביר.
אל תיתנו לשר החורבן להבעיר שום תבערה.
זו חובה על כל מי שיושב בקואליציה הזו.
יש לך דמיון מופרע, אני חייבת להגיד.
197 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.