קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני אזכיר לכם היסטוריה: כשהיינו תחת שלטון עות'מאני, היו אנשים שהתחנפו למולך העות'מאני, כי זאת גישה: בואו נתחנף למולך.
כשהיינו תחת שלטון מנדטורי, היו כאלה שאחזו בגישה של בואו נתחנף לבריטים ונרכין את ראשינו ונודה להם על הצהרת בלפור מ-1917, ומאז – שקט. אנחנו נוריד את הראש, נוריד את הראש, נוריד את הראש.
לשיטתי שלי, כשמישה ארנס הגה את פרויקט הלביא בחשיבה אדירה של שכל ישראלי להביא לכאןall in in Israel , לעשות כאן את המטוסים הטובים ביותר, באו מארצות הברית, האמריקאים, אמרו: לא לא, פוס, סטופ, לא מתאים, בואו, תעשו אצלנו, אנחנו נספק לכם מטוסים. עכשיו, תבינו משהו אחד: אני לא מורידה את הראש שלי, אפילו לא במילימטר.
כשארצות הברית הגיעה לכאן בתחילת המלחמה עם נושאת המטוסים שלה, אני חשבתי: אוי ואבוי. כי מה המסר? שאנחנו לא יכולים לבד – זה המסר. לא מסר מחזק, כי מסר מחזק הוא נשיא ארצות הברית שאומר: אנחנו נעביר לכם אמל"ח ואנחנו נאפשר לכם להילחם. מתחילת ההתחלות לא מאפשרים לנו לא להעביר אוכל ולא להעביר מים, מתנים את הסיוע בפתיחת המצור על עזה ובמתן סיוע הומניטרי לעזה. לאורך כל המלחמה, זה מה שאנחנו רואים. אז בכל הכבוד, מספיק עם זה ודי. אתם חושבים שזה מאבק בראש הממשלה? זה מאבק בעם ישראל. זה באשר לזה.
באשר לחוק הגיוס, אני מבהירה כאן את הדבר הבא: בשונה מהרבה אנשים שעלו פה על הדוכן, שמונעים משנאה ומיהירות ומהתנשאות, לי אין את הערכים האלה בכלל בסולם החשיבה שלי, ואני אומרת לכם כאן שאין לי כוונה להצביע לחוק הגיוס. ראש הממשלה יודע, כשאני אומרת שאני לא מצביעה למשהו – אני לא מצביעה למשהו. ואני אומרת כאן את מה שאני אומרת לממשלה, ואני אומרת את זה באחריות: אנחנו צריכים לדחות את הדיון בבג"ץ, וצריכים להתכנס כולנו למציאת נוסחת חוק הגיוס. אנחנו – עוברת לאירועי תופת אוקטובר – ישבנו בוועדת החוץ והביטחון, ראינו כמה הצעות חוק כוללות, שכוללות גם את כל מנגנון השירות הלאומי כשירות חובה, את כל מערך גמילות החסד כחלק מפתרון לחלוקה של פטורים לא על דרך פטור משירות צבאי, אלא על דרך חיוב ושירות הלאומי, אבל הגיעה אלינו תופת אוקטובר, וזה לא חוק שמחוקקים בסד זמנים כזה. אי-אפשר לעשות את הדבר הזה באינסטנט. ושתבינו, אם הממשלה תביא את חוק האינסטנט הזה לכאן, אני לא אצביע לו. זה גם לא חוק שיעמוד בבג"ץ.
פה אני פונה לאחיי החרדים: בכל הכבוד, אמרתי לכם את זה לא פעם ולא פעמיים, אנחנו לא באותו מקום, אנחנו היום בעידן אחר. זה לא בגלל שעכשיו אם אני אגייס חרדים, יהיו לי לוחמים – לא מכשירים לוחמים תוך יום ולא תוך יומיים – וגם הצבא עצמו לא יכול להיות כרגע ערוך לגיוס מסיבי מאוד. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לא מצביעים על פטור קטגורית לאף אחד. אנחנו במלחמת מצווה, ומדין תורה כולם צריכים להתגייס ולשמור על ארץ ישראל ועל נחלת אבותינו ועל מורשת אבותינו. אני אומרת לאחיי החרדים: ככל שאני אצליח לשכנע את היועצת המשפטית לממשלה, וככל שאכן נגיע למצב של הסכמה לדחיית הדיון, מצופה מכם במהלך הדחייה להתגייס בלי כפייה, אלא באמת מתוך מקום והבנה עמוקה שאנחנו במלחמת מצווה, ולטובת כבודם של חיילינו, ילדיי, ילדיכם, ילדי כולנו – כולם תחת האלונקה.
דמו של איש לא סמוק מדמו של אחר – בלי שפגעתי בערך לימוד התורה.
518 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.