קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקשת להקריא דברים שחברות של רומי גונן כתבו עליה. אנא תקשיבו.
תשע שנים עברו מהיום הראשון שראיתי אותה בכיתה, יושבת בצד עם התלתלים המהממים שלה, והבנתי שיש פה מישהי שאני רוצה שתהיה קרובה אליי. מאותו היום ישבנו אחת ליד השנייה בכיתה עד סוף י"ב. נרקמה לנו חבורה חזקה, שעד היום לא משנה כמה חברים אחרים אנחנו אוספות בדרך, החבורה שלנו זה הבית, חברות שהיא משפחה. רומי היא חלק ממני, מהבת אדם שאני. היא אחותי. רומי ילדה מצחיקה ברמות, חכמה, אנרגטית ורגישה. תמיד תיכנס עם סיפור חדש שקרה לה היום ותצחיק את כל מי שנמצא.
השנה, ביום הולדת של רומי, כל המשפחה הגיעה להפתיע אותה בתל אביב, והבילוי שלהם היה לישון ביחד כולם בסלון. רומי היא הסנדוויץ' בין ירדן ושחף לבין דריה ואדם. הם משפחה של חמישה אחים ברווחי גילים גדולים, ועדיין הם כל כך מחוברים וקרובים. רומי אמרה לי שזה היה היום הולדת שהיא הכי נהנתה בו בחיים. כל מה ששימח אותה היה להיות עם המשפחה.
הפגישה האחרונה שלי עם רומי הייתה בבית שלי לפני צום יום כיפור. מי ידע שתעבור חצי שנה שבה לא אשמע ממנה דבר? אני יודעת שעם הכלים האנושיים והחזקים שלה רומי שורדת בגבורה, אבל זה לא משהו שמישהו אמור להתמודד איתו בשום מצב. כשהיא נחטפה, אני נחטפתי יחד איתה. הרבה פעמים אני מצטערת שלא לקחו אותי איתה – ככה לפחות הייתי יודעת מה היא עוברת.
יש צבא שלם שנקרא "צבא רומי", צבא של חברות שעצרו את החיים שלהן ועושות הכול כדי להחזיר הביתה את אהובתנו, את אחותנו, את רומי, מחכות לה ומתגעגעות מאוד. הלוואי שהיא תחזור אלינו הביתה עם כל החטופים והחטופות. אמן.
263 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.